רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשם הלכידות

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי והמחאה החברתית, מתפתח בישראל דיון כלכלי-חברתי מעמיק, שמנסה להדביק פער של שנים שבהן העיסוק בכלכלה הושאר למומחים ודעת הקהל התיישרה פסיבית עם גישות ההפרטה והדה-רגולציה.

בשיח הכלכלי החדש העמדה הבולטת היא זו הדוגלת בקפיטליזם רגולטיבי. לפי עמדה זו, שמבטאיה העיקריים הם דו"ח טרכטנברג, המוספים הכלכליים ושרים "חברתיים", הקפיטליזם לא נכשל, אלא רק סטה מדרכו. תחרות, לפי עמדה זו, היא עדיין הדרך המוצלחת לניהול החיים הכלכליים. גמישות תעסוקתית ומדדי הישגים הם אמצעי היישום הבדוקים. "שוויון הזדמנויות, כללי תחרות הוגנים וביטחון בסיסי", כך הגדיר טרכטנברג צדק חברתי. כלומר, אם רק תהיה תחרות אמיתית, אם כל השרים יהיו "כחלונים", יהיה לכולנו צדק.

הקפיטליזם הרגולטיבי טוב מהניאו-ליברליזם הפרוע, אך עדיין נסמך על האקסיומה שהכלכלה היא שדה רציונלי, שאמור להיות נקי מפוליטיקה ומערכים "זרים". עליית הקפיטליזם הרגולטיבי היא שעת מבחן לתפישה הסוציאל-דמוקרטית, שתצטרך לחדד את השאלות שהיא מעלה בדרך להפיכתה לאופציה ממשית במגרש הפוליטי.

התפישה הסוציאל-דמוקרטית שמה במרכז את עקרונות השוויון, הסולידריות והלכידות החברתית. היא תובעת להכניס לדיון הכלכלי ערכים חברתיים, סביבתיים ומוסריים, ודוחה את הגישה לפיה נאיבי לבחון את מי משרתת הכלכלה, וכיצד היא עשויה לתרום לרווחתם של בני אדם. זוהי השקפה שאינה מתנגדת לתחרות, אך דוחה את הכפפת החברה לשוק. תחרות עשויה להיות כלי, היא איננה ערך.

כלכלת ישראל: אסון חברתי או אחריות כלכלית? דברו על זה בפייסבוק

כדי לבדל את עצמה מהקפיטליזם הנאור, חייבת הגישה הסוציאל-דמוקרטית להדגיש את סירובה למסחור עוד ועוד היבטים בחיים, ולתבוע התערבות למען יותר סולידריות ושוויון גם כשזה "לא כלכלי". מחיר הקוטג' מציק, אבל העובדה שילד באופקים וברהט מקבל חינוך פחות טוב מילד במרכז, היא אסון חברתי. המונופולים הם בעיה, אבל הכנסתם של כוחות השוק לבתי הספר דרך משכורות דיפרנציאליות ושעוני נוכחות למורים, ולמערכת הבריאות בשר"פ ובביטוחים הפרטיים - היא פלישה למרחבים שחייבים להיות מוגנים משיקולי רווח. חלק מהוועדים הגדולים מגזימים לעתים בניצול כוחם, אבל חוסר הביטחון התעסוקתי של מיליוני עובדים מסוכן שבעתיים.

הגישה הסוציאל-דמוקרטית דורשת לשמור חלקים מהותיים ברקמת חיינו חופשיים מהיגיון מסחרי, מהפרטה, מתחרות ומיעילות על חשבון אנושיות. כך בבית הספר ובבית החולים, כך גם ברווחה ובמשפט. פעולה מחוץ לפרדיגמת התחרות דרושה גם בדיור, בתכנון, בהגנת הסביבה ובתרבות.

לעתים נוצר מתח בין ערכי השוויון והבחירה החופשית. תמיד יהיו מי שירצו שילדם ילמד במוסד פרטי לטעמם, מי שיעדיפו ליהנות מקניות בשבת או להחנות את הג'יפ על חוף הים. לישראלים רבים יש עדיין זיכרון של חברה מגויסת והרגשה שהמדינה נכנסת לחייהם יותר מדי. תומכי הגישה הסוציאל-דמוקרטית יצטרכו להסביר שחופש בחירה הוא עיקרון נעלה, אך יש מקרים שבהם החברה זכאית להשית, באורח דמוקרטי, הגבלות מסוימות על בחירותינו למען ערכים משותפים.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות