שטיפת מוח הומו-לאומית

אחרי שזכתה באירויזיון בשנת 1998, נשאלה דנה אינטרנשיונל על קונפליקט אפשרי בין העובדה שייצגה את "המדינה היהודית", לבין ההתנגדות הדתית להומואים, לסביות וטרנסג'נדרים. תשובתה היתה שהיא נבחרה לייצג את מדינת ישראל, לא את מדינת היהודים. בישראל, אמרה דנה, יש אזרחים מכל הסוגים והמינים, יהודים וערבים, והיא מייצגת את כלל האזרחים, לא את המדינה היהודית. "אני מייצגת את מי שרוצה להיות מיוצג על ידי", הדגישה.

דנה אינטרנשיונל יצאה בכך נגד תפישות מדירות של לאומיות ושל ייצוג, תוך שהיא מפרקת את רעיון הייצוג המבוסס על לאומיות אתנית וזהות. במקום זאת הביעה תפישה פוסט-מודרנית לפיה כאמור היא מייצגת את כל מי שרוצה להיות מיוצג על ידה. אבל עכשיו, גם הייצוג הזה שלה מנוכס על ידי מערכת התעמולה הישראלית: בנאומו באחרונה בפני "פורום השוויון" בפילדלפיה מנה השגריר מייקל אורן את הופעתה של דנה כחלק ממסכת הראיות למחויבות של ישראל לשוויון להומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב).

ואם בהקשר של הופעתה של דנה באירוויזיון מדובר בניכוס של אירוע שהיה, הרי חלק אחר מנאומו של אורן מהווה שכתוב של העובדות, בשם המאמץ לנפנף בזכויות הגייז כבעלה תאנה, אולי האחרון, לדמוקרטיה הישראלית, ולנסות להסתיר בכך את עוולות הכיבוש. כך, בנאום, ובראיון שנתן לקראתו, טען אורן שישראל פעלה למען זכויות להומואים עוד לפני 1967. אולי כדאי להזכיר לאורן שבשנת 1967, ולמעשה עד 1988, עדיין היה בספר החוקים חוק שלפיו משכב זכר הוא עבירה פלילית, ואף כי מאז שנות החמישים, לאור הנחיות היועץ המשפטי, לא נעשה בחוק זה שימוש כאשר דובר ביחסים בהסכמה בין גברים, הרי שצלו המפליל בהחלט היה בתוקף.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

ישראל לא פעלה למען זכויות הומואים לא בשנות השישים ולא בשנות השבעים. רק בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים, בעקבות פעולה מאומצת של פעילי הקהילה ומספר מצומצם של פוליטיקאים שתמכו בהם, חלה התקדמות בתחום, שכללה את ביטול הסעיף הפלילי ויצירת חקיקה ופסיקה שאסרו על אפליה. עכשיו מנוכסת התקדמות זו, חלקה אמיתית וחלקה מדומיינת, ל"הסברה" הישראלית.

לא רק הלהט"בים הישראלים מנוכסים, אלא גם הפלסטינים. אורן טען בנאומו שישראל נותנת מקלט לקבוצות פלסטיניות שלא יכולות לפעול בשטחים. בפועל, ישראל סירבה לתת מקלט במקרים שבהם היו הומואים פלסטינים שביקשו זאת. ב-2008 התפרסם דו"ח מפורט על ידי הקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב, שמתאר את סירובה של ישראל אפילו לשקול בקשות מקלט של הומואים פלסטינים. אמנם, שני בסיסם של שני ארגונים פלסטיניים להט"בים שפועלים בישראל ובשטחים הוא בישראל, אך היא לא נתנה להם "מקלט" וניכוסם לצורך התעמולה הישראלית הוא מהלך מקומם בהתחשב בדיכוי המתמשך של פלסטינים בישראל ובשטחים על ידי ישראל, וכן בעובדה שהניכוס נעשה כדי להסיט את הדיון מדיכוי זה ולנסות ולהציג את ישראל כדמוקרטיה ליברלית.

צדקו אם כן המפגינים, בהם גם ישראלים, שהאשימו את אורן בניסיון למהלך שזכה ברחבי העולם לכינוי "פינק-וושינג". עכשיו, כאשר חודש הגאווה בפתח, השאלה העומדת גם בפני הקהילה הלהט"בית בארץ היא, האם לשתף פעולה עם מהלך זה, במסגרת מה שזכה לכינוי "הומולאומיות", או לחגוג את ההישגים וההתקדמות שחלה בתחום השוויון ללהט"ב בישראל, מתוך תפישה של מחויבות לשוויון לכל מי שסובל מדיכוי ואפליה, לרבות האוכלוסייה הפלסטינית.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5