התחמון למען הכסא

אם דברי שבח והלל לפוליטיקאי שתיחמן כדי לקדם את הסיכוי לשלום מצד אחד, ומתיחת ביקורת חריפה על פוליטיקאי שתיחמן כדי לחמם כורסת שר בממשלה שמחבלת בשלום מצד אחר - זה צביעות, אז אני צבוע.

אני מודה שהעליתי על נס את החלטתו של מנחם בגין להפר את התחייבותו להתיישב בסיני ולהחזיר למצרים את כל חצי האי. אכן, תמכתי בהתלהבות בהחלטה של יצחק רבין להעביר את הסכם אוסלו ב' בעזרתו של חבר כנסת שפותה במשרת סגן שר. נכון, גיניתי את יצחק שמיר, שמימש את תפישתו שלפיה "בשביל ארץ ישראל מותר לשקר". אני מאשר שאני חש סלידה עמוקה מאנשי ימין שלמען אותה מטרה מוכנים לגזול את אדמת הגר ולהונות את בית המשפט העליון. הודיתי לבנימין נתניהו כשהחזיר הביתה את גלעד שליט תמורת שחרורם של מאות מחבלים "עם דם על הידיים". לא הזכרתי לראש הממשלה את דברי התוכחה שהטיח בשעתו על עסקת ג'יבריל.

תיקון חוק טל עד סוף יולי לא יבשם את התרגיל של שאול מופז. שינוי שיטת הממשל עד סוף השנה לא ילבין את שקריו. המלים שיכולות לכבס את שמו הטוב של מנהיג קדימה אינן מצויות בהסכם הקואליציוני שנחתם באישון לילה. שם הצדדים הסתפקו בניסוח הסתמי, ללא מועד לביצוע, לאמור: "הממשלה תפעל לחידושו של התהליך המדיני ולקידום המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית. הצדדים מסכימים על חשיבות השמירה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל גבולות בני הגנה". אף מלה על נוסחת אובמה (גבולות יוני 67' עם תיקונים מוסכמים והדדיים) ותוכנית של הקוורטט ולוח הזמנים שקצבה לסיום המו"מ. שום זכר להקפאת התנחלויות ולפרשת המאחזים. יוזמת השלום הערבית - יוק.

האם מופז יכול לשקם את אמון הציבור בו? דברו על זה בפייסבוק

תעודת היושר של קדימה נכתבה בידי מופז, בשעה שקרא תיגר על חוסר המעש של ציפי לבני. אפשר למצוא את המסמך הזה באתר האינטרנט של המפלגה. כך כתב מופז 2010: "בהעדר יוזמה עלולה ישראל להתייצב בחודשים הקרובים בפני הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית לצד הסדר כפוי, הגברת הדה-לגיטימציה, בידוד כלכלי, הטלת סנקציות ואף משבר מדיני עם ארצות הברית בשעה של עימות אזורי".

הוא טען שהתוכנית המדינית שלו יכולה להבטיח את קיומה כמדינה דמוקרטית, חברת מופת וחלק ממשפחת העמים. הוא הבטיח שהתוכנית "תשנה בן לילה" את תדמיתה של ישראל והציע לנתניהו לאמץ אותה כמצע לקואליציה מקיר לקיר: "אל תפחד, ביבי, קח את התוכנית הזו, ובוא נקים ממשלה ביחד".

לביבי באמת אין סיבה לפחד מהתוכנית של מופז. היא מספקת לו הזדמנות מצוינת למחזר את הטענה החביבה על הישראלים כי "הפלסטינים אינם מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות". מובטח לו ששום פלסטיני שוחר חיים פוליטיים לא יסכים לסיפוחם של גושי ההתנחלויות - כולל גוש אריאל - בתמורה להכרה במדינה פלסטינית זמנית המשתרעת על פני 60% מהגדה המערבית. נתניהו יכול לחתום בשתי ידיים על התוכנית שמציעה שבהסדר הקבע, הפלסטינים יקבלו שטח שווה ערך בהיקפו לשטחי הגדה. הוא יכול לסמוך על כך שלא תימצא ולו מדינה ערבית אחת שתאפשר לפלסטינים לחתום על הסכם שמנציח את סיפוחה של כל מזרח ירושלים לישראל ולהסתפק, כהצעת מופז, ב"פתרון יצירתי בניהול חיי היום יום".

מופז ידע שבהרכב הנוכחי של סיעת הליכוד בממשלה ובכנסת, ביבי יכול להעביר החלטות שלוקחות שטחים מהפלסטינים, לא תוכניות שמעבירות להם שטחים. מופז העדיף לקבור את התוכנית שלו להצלת הציונות (כך במקור) מאשר להסתכן בכך שנתניהו יקבור את הקריירה הפוליטית שלו. הוא העדיף לרכוב על גל המחאה נגד החרדים ולשלוף מהבוידעם את היוזמה הפופולרית לשינוי שיטת הממשל. עד שלא יוכח אחרת (אולי נופתע גם בתרגיל הסחה מדיני בנוסח הסיירת), מופז וחבריו בקדימה שהלכו עמו, נשארים תחמנים לא למען השלום, אלא למען הכיסא.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות