העציר המינהלי כותב לבת שלא פגש מעולם

"את תקוותי"

חלאחלה שובת רעב כבר 75 יום: "ביתי, מלחמת החירות שלי היא מלחמת השיבה אלייך, כדי שהכובש לא יחזור בשנית ויחטוף אותי ממך"

"אהובתי למאר. סלחי לי על שהכיבוש גזל אותי ממך, והעיב על שמחתי בהולדת בתי הבכורה, שכה רציתי וביקשתי מאלוהים לראותה, לנשקה ולשמוח בה ואתה. בתי, אין זאת אשמתך, גורלנו בני העם הפלסטיני הוא שחיינו וחיי ילדינו נשללים מאתנו תכופות, הגורל שלנו הוא שמשפחותינו תתפזרנה לכל עבר, ושחיינו יהיו מלאי מכאוב וקשיים. דבר אינו בא על מקומו הטבעי בגלל אותו כובש מעוול אשר אורב לנו כדי להפוך את חיינו לגלות ורדיפה.

"בתי, למרות הסבל שבאי יכולתי לחבקך, למרות שאיני יכול לשמוע את קולך, למרות שאיני יכול לראות את תנועותייך הראשונות ברחבי הבית ובמיטתך הקטנה, למרות הכאב שבאי יכולתי לראותך גדלה מול עיני, ולמרות שנשללה ממני הזכות הטבעית להיות לך, ילדתי, לאב - למרות כל אלה היותך בחיי נתן לי הרבה כוח ותקווה. ראיתי אותך עם אמך באוהל המחאה, מביטה בשקט ובפליאה על האנשים שסביבך, כאילו תרו עינייך אחרי, אחרי אביך, מביטה בתמונותי התלויות במאהל ושואלת את עצמך בשקט, מדוע לא יחזור אבי. אז חשתי שאת אתי, בנשמתי ובמחשבותי, כאילו היית חלק מפעימות לבי, כאילו היית חלק מרוח המרי וההתעקשות שלי, כאילו היית דמי אשר זורם בעורקי, פותחת בפני את כל הדלתות, ממלאה את המציאות סביבי בשמים כחולים ובהירים, נושאת את את קולך הילדותי בשקט הממושך הזה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק שלכם

אחיינו של חלאחלה מציג את דיוקנם של אביו, במרכז, גם הוא שובת רעב בכלא בישראל, וחלאחלה, שני מימין אי-פי

"אהובתי למאר: אני יודע שאין זאת אשמתך, ושאינך יכולה להבין מדוע בחר אביך לנהל את מלחמתו דווקא באמצעות שביתת רעב ממושכת. כשתגדלי בתי תביני שמלחמת החירות היא מלחמת השיבה אלייך, כדי שלא ירחיקו אותי ממך בשנית, כדי שלא יגזלו ממני את היכולת לראות אותך, את חיוכך, כדי שלא יחזור הכובש בשנית ויחטוף אותי ממך.

כשתגדלי בתי תביני מה גדול היה העוול שנעשה לאביך ולאלפי האסירים מבני העם הפלסטיני, שהכובש השליכם אל מחנות המעצר ולתאים. איך רוסקו חייהם ועתידם רק משום שביקשו לעצמם חיי כבוד, חירות ועצמאות. כשתגדלי בתי תלמדי לדעת שאביך לא השלים עם העוול ולא הרים ידיים נכנעות, ולא קיבל את ההשפלה ואת הפשרה, וניהל שביתת רעב במחאה נגד המדינה העברית שרוצה להפוך אותנו לעבדים נרצעים, נחותים ללא זכויות, או כבוד לאומי.

"אהובתי למאר, לעולם תחיי בראש מורם, תהיי גאה באביך, תודי לכל מי שעמד לצדי ותמך באסירים ובמאבקם. אל תיפול רוחך בתי, אלוהים עמנו, הוא איננו מפנה את עורפו למאמינים ולסובלים. לנו הזכות, הצדק עמנו, והוא ינצח את עושי העוול ואת הפושעים.

"אהובתי למאר: היום המיוחל בוא יבוא, היום שבו אוכל לפצות אותך על הכל. אני אספר לך את הסיפור כולו, מי ייתן והימים הבאים יהיו שמחים יותר ויפים. קדימה בתי, צאי לעולם, לבשי את השמלות היפות ביותר, ורוצי, רוצי שם בחוץ, רוצי בגינות חייך המלאים והארוכים, הביטי רק לעתיד בתי, קדימה, קדימה, אין מאחורייך אלא עבר אפור, יהיה קולך בתי לעולם ועד שיר לחיים".

*

ת'איר חלאחלה, תושב אזור חברון, שובת רעב בכלא הישראלי כבר 75 יום. הוא בן 33, נשוי לשירין ואב ללמאר, שלא פגשה אותו מעולם.

חלאחלה עצור במעצר מינהלי זאת הפעם השמינית בחייו הקצרים. בסך הכל ישב במצטבר בכלא הישראלי שש שנים וחצי, כאסיר פוליטי. מעצרו האחרון החל ב-2010 ונמשך עד עצם היום הזה. הוא יושב בכלא ליד רמאללה בלא משפט ובלא שיידע במה הוא מואשם. הצו המינהלי כנגדו אמור לפקוע ב-5 ביולי 2012, אך לחלאחלה, שנכנס זה כבר לחודש השלישי לשביתת הרעב שלו, אין הרבה סיכוי להגיע לשם בחיים. חייו היום נתונים בסכנה חמורה וממשית, גופו מכלה את איבריו הפנימיים כדי להמשיך ולשרוד, והוא הולך ונמק, הולך ומצטמק שם מאחורי חומות הכלא.

עם זאת, רוחו עודנה מלאת תקווה ושמחת חיים, עודנה מקווה לטוב, לרגע האיחוד עם בתו והמשפחה. נשמתו, הלכודה בגופו המצטמק, עודנה זועקת בהתרסה "אנחנו בני חורין", ויותר מכל עודנה מזרימה בעורקיו, דמו ומחשבותיו את אהבתו לבת שלא פגש.

זה מה שכתב לה מתא כלאו בעודו גוסס מול עיניה הקרות של חברה קהת חושים.

עו"ד תאמר מסאלחה



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5