מספחים את ישראל

אפשר כמובן להתחלחל מהצעת החוק של ח"כ מירי רגב (ליכוד), שעל פיה יסופחו ההתנחלויות בגדה למדינת ישראל. אבל לא מוכרחים. אפשר גם לברך על הנס - ממש אצבע אלוהים - שקרה לשר יעקב נאמן, שהתעשת ממש ברגע האחרון והתנגד להצעת החוק (רק נמנע בהצבעה), אבל גם זה מיותר. אפילו המחשבה המצמררת, מה היה קורה אילו הועבר החוק, איזו מלחמת עולם היתה מתרגשת על ישראל, היא בסך הכל קצף על פני המים.

כי הצעת החוק הזאת בטעות יסודה. לא ישראל היא זאת שנדרשת לספח את ההתנחלויות. ההתנחלויות והמתנחלים הם אלה שצריכים להסכים לסיפוחה של מדינת ישראל אליהם. בינתיים, הם מבהירים הבהר היטב, אין להם כל סיבה להעמיס על צווארם את עול המדינה. מדוע לכל הרוחות עליהם להסכים לכך שחוקי מדינת ישראל יחולו עליהם כאשר הם יכולים, מרחוק, מלבה של הגולה הישראלית בשטחים, לעצב את דמותה של המדינה?

הם אלה שקובעים מתי בג"ץ הישראלי יחול עליהם ומתי כנסת ישראל תחוקק חוקים עוקפי בג"ץ. בזכותם נחקק החוק הדראקוני שאוסר להחרים את תוצרת ישראל, הם אלה שיצרו דיני קניין ודיני נדל"ן חדשים בשטחים, הם יכולים לבחור את מערכת החוקים שנוחה להם: צווים צבאיים, חוק עותמאני, חוק ירדני או, במקרה דחק, חוק ישראלי.

ברצותם הם מרשים למשטרת ישראל לפעול בקרבם, ברצותם - המשטרה היא רק קישוט. הם מקיימים צבא פרטי שמגדיר בעצמו את האויב, הם קובעים מתי מותר ומתי אסור לציית למפקדים בצבא ומי הרב התורן שמייצג בכל עת את רצון השכינה.

גם את מדיניות החוץ של ישראל קובעים המתנחלים, שהשתקעותם בשטחים בולמת כל כוונה רצינית להגיע להסכם שלום, והם הפכו את השיח הישראלי ממחלוקת בשאלת השטחים למחלוקת בשאלת ההתנחלויות. שיח זה גם הניח את הבסיס לתפישת הנאמנות למדינת ישראל: מי שמבקש לעקור התנחלויות פוגע בלבה של המדינה, מרסק את אושיותיה התרבותיות שנחרטו בתנ"ך ומתייצב לצדם של אויבי ישראל.

לפני שני עשורים עוד פיעמה בקרב המתנחלים רוח של ספק יראת כבוד מותנית למדינה. הם סברו שאם יצליחו לשכנע את הציבור בישראל שאיום על המתנחלים הוא איום על המדינה, שכפר סבא ואריאל הם שמות נרדפים לאותה ישות, תסכים המדינה לראות בהם חלק בלתי נפרד ממנה. נוער המתנחלים גדש אז את הצמתים עם דגלי ישראל וחילק באדיבות אך בנחישות את הסטיקרים הכחולים לבנים "יש"ע זה כאן". זו היתה התקופה הנאיבית - כן, אפילו המתנחלים עברו תקופה כזאת - שבה עדיין לא הבינו שאפשר לגנוב מדינה במקום להצטרף אליה.

התקופה הזאת חלפה. תחילה סיפחו המתנחלים את הסיסמה "תשובה ציונית הולמת", על פיה כנגד כל פיגוע וכל הרוג יש לבנות יישוב או שכונה. לא במדינת ישראל, שהרי ישראל היא כבר מדינה זרה, תל אביבית, שאינה מבינה מה היא ציונות אמיתית. את "התשובה הציונית" יש לצקת במדינה הציונית היחידה, מדינת המתנחלים. זו מדינת הגלות שבסמכותה להעניק את תואר "המחנה הלאומי" או לשלול אותו ממי שמתנגד לגחמותיה. זוהי קהילת הגלות היחידה בעולם שנטלה לעצמה סמכות ללא עוררין להטביע חותם של גבורה או בגידה על ח"כים ושרים, על אינטלקטואלים ומפלגות, בהתאם להתנהגותם כלפיה.

ספק אם רגב הבינה שהיא מסכנת את מעמדה הפוליטי כאשר הציעה לספח את ההתנחלויות למדינה הזוטרה, החלשה וחסרת הסמכויות. במחי הצעת חוק אחת היא ביקשה ליטול מן המתנחלים את עוצמתם, לגזוז את מחלפותיהם, לתלוש מידיהם את החוטים שבאמצעותם הם מרקידים את בובת ישראל ולהפוך אותם לאזרחים מן השורה, חסרי ייחוד ותהילה, כאילו היו תושבי מצפה רמון או חדרה. הצעת החוק אמנם נבלמה, אבל זו הזדמנות לנסחה מחדש, ולבקש מהמתנחלים לספח את ישראל.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות