רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוף עונת הערכים?

אמצו את הריק, את הסיסמה החלולה, את השואו, ההצגה ותנועות הידיים. היפטרו מהתוכן, החזון, הערכים. אל תיתנו לעמדה או דעה לעמוד בדרככם, כייסו דעות של אחרים קודם שיאמצו את דעותיכם, עשו סקרים ואמרו להמון את מה שהוא רוצה לשמוע, אל תעשו דבר כי זה ממילא מיותר.

אלה העצות שנתן השבוע עורך "הארץ", אלוף בן ("יאיר, מאחוריך", 20.5), לפוליטיקאים בישראל. עצות אלה לא נשמעות לראשונה במגרש הפוליטי; שמעתי אותן בעבר מאסטרטגים, יועצים ופרשנים, המשווקים לנו את פוליטיקת הכלום כנוסחת ניצחון ואת ההישרדות הפוליטית כתחכום. במצב שישראל נמצאת בו ובסוג ההחלטות הנדרשות לעתידה, ישראל זקוקה להנהגה שתקבל החלטות דרמטיות כדי להצילה משקיעה חברתית, מדינית ומוסרית. איננו יכולים להרשות לעצמנו הנהגה נגררת אחרי דעת הקהל; זה הלקח ההיסטורי של העם היהודי. הרי בעיני העם היה סיר הבשר במצרים עדיף על המסע לארץ ישראל, או שהיינו נשארים במדבר עם עגל הזהב ולא מקבלים את מערכת הערכים המוסרית של לוחות הברית. גם התנועה הציונית לא היתה קמה אלמלא הנהגה שפעלה להעיר עם מנמנום מסוכן.

המנהיגות בישראל משועבדת לסקרים? דברו על זה בפייסבוק

שנים ביקשנו לחנך דור על חשיבות ההנהגה ואי היגררות אחרי קולות ההמון. לימדנו תנ"ך על שאול שאיבד את מלכותו כי נגרר אחרי העם, ציטטנו את דוד בן גוריון שאמר שאינו יודע מה העם רוצה, חשוב מה העם צריך, ועל זה יילחם. הורים הסבירו לילדים קטנים איך לא להיכנע ללחץ קבוצתי, השאלה הרטורית היתה: ואם היו אומרים לך לקפוץ מהגג, היית קופץ?

התשובה הברורה לכל ילד התהפכה, המסר החדש הוא: רקוד לקול חליל הסקרים, ממילא לא תיפגע, להיפך - תישאר בשלטון, גם אם כל השאר ייפגעו.

זוהי בשורת הכלום. למה להוביל, אם אפשר להיות מובלים; למה להסתכן בהחלטות שנויות במחלוקת, אם אפשר לא להחליט דבר. זוהי גם תעודת הפטירה של האידיאולוגיה, דווקא בעיתון המבקש לקדם השקפת עולם.

אפשר גם להפסיק לעשות את החשבון האוטומטי של מתמטיקת הגושים. מה הופך מישהו להיות חלק מגוש אידיאולוגי, אם אין לו אידיאולוגיה מלבד הרצון להיבחר או להצטרף לכל ממשלה, תהיה דרכה אשר תהיה. אם האחדות נהפכת למלה ריקה ואינה קיימת סביב מטרה או חזון משותף. ובמחשבה שנייה, אם כל העניין, כאמור במאמר, הוא להיות כמו בנימין נתניהו כדי להחליף אותו, למה להחליף? גם הסקרים מיותרים. נסתפק כולנו בהגיגי האח הגדול ותוכניות הריאליטי, לתפארת מדינת ישראל.

זאב ז'בוטינסקי הפליא לתאר מנהיגות נגררת. "בנינו ישתוממו כאשר יקראו פעם את הביוגרפיה האמיתית של אותם המנהיגים האישיים שהם כה מרובים עכשיו בכל הארצות. ישתוממו כשיתגלה כי רבים מהם ולעתים קרובות ביותר היו בעצם לא יותר מסמרטוטי כותנה רכים בידי סביבתם המקרית".

העלאה על נס של מיומנות פוליטית כתחליף לדרך עולה לנו ביוקר. תכמנות פוליטית אינה מחליפה חוכמה מדינית, ויכולת הישרדות אישית אינה המתכון לביטחון לאומי. ישראל זקוקה היום לכל חוכמת המנהיגות כדי ליזום ולהוביל הסדר מדיני, להוציא את ישראל מהבידוד, לקבע את עקרונות השוויון בלי שיקולים פוליטיים סקטורליים.

מנהיגות כזאת צריכה לדחות את עצות הסיסמה והדימוי הריק ולהוביל את בשורת החזון והתוכן.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות