העולם שייך לרעבים

האדם הלבן הצליח בשש מאות השנים האחרונות להאריך את חייו ולשפר אותם בכל מובן אפשרי. בניגוד למיתוסים השגורים בתרבות המערבית, הוא לא עשה זאת באמצעות טכנולוגיות והמצאות מדעיות בלבד, אלא גם באמצעות שימוש בעושרן ובמשאביהן של אסיה, אפריקה ודרום אמריקה.

האדם הלבן השתלט על מרחבים גדולים ביבשות אלו, שדד את משאבי הטבע שלהן וסחר בגופם של יושביהן בדרכים שונות ומשונות. כך נוצרה על הפלנטה שלנו אוכלוסייה הנהנית מעודף מזון ומוצרי צריכה, מרחב מחיה פרטי גדול ותוחלת חיים ארוכה. מולה נוצרה אוכלוסייה גדולה בהרבה שגוועת ברעב ובצמא, ללא קורת גג לראשה. תוחלת החיים של תושבי העולם השלישי היא כשני שליש מתוחלת החיים של האדם האירופי והצפון אמריקאי ותוחלת החיים של תושבי דרום הסהרה היא כשתי חמישיות מזו של ברי המזל מהמדינות המפותחות. מצבם הוא פועל יוצא ישיר של מפעלות "העולם התרבותי". זהו קניבליזם בצורתו הברוטלית ביותר.

הקניבליזם של "העולם התרבותי" מתבטא בשוד ישיר ועקיף של העולם השלישי. השוד הישיר של משאבי הטבע מוביל לשוד העקיף, שהוא הרס המאזן האקולוגי על כדור הארץ. מבט חפוז על מפת ההתייבשות של כדור הארץ מלמד כיצד זלילת משאבי הפלנטה על ידי העולם העשיר ממיתה ברעב את חלקו האחר. יתרה מזאת, הזלילה הבלתי מרוסנת של העולם השבע  מגדלת דור של חולי סכרת שכליותיהם כושלות, כשמספר הנזקקים להשתלות כליה הולך וגדל במידה מדהימה מידי שנה בשנה. לפי הסטטיסטיקה, בכל שעה נקצרת בעולם הרעב כליה במטרה להשתילה בגופותיהם החולים מרוב שפע  של תושבי העולם השבע.

לפלנטה יש דרכים נסתרות כדי לתקן את העיוות שיוצר האדם. האדם השבע מסרב לשרת את עצמו, הוא משוכנע שעל האנושות הרעבה לשרתו. הוא גם מפסיק להתרבות, כי טיפוח צאצאיו גוזל מנוחיותו. החלל שנוצר בצדה האחד של הפלנטה והמצוקה שנוצרת בצידה השני, מביאים את אוכלוסיית העולם הרעב אל המקומות שבהם יש מים, מזון ועבודה. התוצאה היא מחזות של ריכוזי מהגרים מן העולם הרעב, כפי שאנו רואים בדרום תל אביב ובמקומות אחרים בארץ, כאשר המתרחש כאן הוא רק טיפה בים, כפי שיודע כל מי שמכיר את ההגירה העצומה מדרום מזרח-אסיה ומאפריקה לארצות האיחוד האירופי כמו גם את ההגירה המאסיבית מדרום-אמריקה לצפונה.

אם מישהו סבור שחוקי הגירה, גדרות, מחנות מעצר, מחנות ריכוז, צבאות, רובים, הליקופטרים ותותחים ישנו את התמונה - הוא משלה את עצמו. העולם של מחר הוא עולמם של הרעבים. השבעים ישלמו את פרי האגואיזם של שש מאות שנות שגשוגו של העולם "המודרני". אמצעי התשלום יהיו מגוונים. הם יחלו בהשלמה עם ירידת רמת החיים וימשיכו במאבקים קטלניים עם העולם הרעב. וכאשר פרעות, גדרות ורובים לא יספיקו, ייתכן שאת מקומם יתפסו אמצעי קטילה ביולוגיים ואטומיים. אלו ידללו את המין האנושי ויחזירו אותו למידות שיאפשרו לפלנטה להירפא מן המדווים שהוא גרם לה.

דמותו של האדם אחרי כל אלה בוודאי לא תהיה לבנה - היא גם לא תהיה שחורה או צהובה. היא תהיה - אני מעזה לנחש - תערובת של כל אלה.  

נדידת העמים הגדולה הזו כבר לא יכולה להיעצר. הרגע שבו ניתן היה לעצרה אבד כאשר העולם המערבי החליט להתמיד במסעות השוד שלו. מדיניותה של ממשלת ישראל, המנפנפת בדגל הזהות היהודית של מדינתנו כתירוץ לרשעותה ואטימות לבה לנוכח מצוקת מהגרי העבודה האומללים הללו, מבוססת על חוסר הבנה של המתרחש על גבי הפלנטה הזאת. היא מבוססת על אותו אגואיזם שהביאו אותנו עד לכאן.   

 

מינה רוזן הינה פרופ' בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה. תחום התמחותה הוא הפזורה היהודית באגן הים-התיכון ומחקר השוואתי של פזורות.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות