טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בתום פסטיבל כיפת הברזל

תגובות

הדיו של פסטיבל כיפת ברזל נדמו הפעם בצל יותר ממאה הרקטות ששיגר החמאס מעזה. לפני שלושה חודשים נתנה מערכת הביטחון את ידה לזריעת האשליה שלפיה נמצא הפתרון לבעיית הרקטות בדמות מערכת כיפת ברזל, שהנה הוכיחה את יעילותה בהגנה על הדרום. הציפיות היו בשמים והתקשורת חגגה את הצלחת "מכסחי הגראדים".

ייאמר מיד, ההישג הטכנולוגי של מפתחי המערכת מרשים מאוד. יש ייחוד רב בטיל מדגם "טמיר" שפותח ברפא"ל, המכ"ם של אלתא מעולה ומערכת השליטה והבקרה של אמפרסט מצוינת. אך כל אלה לא הופכים את כיפת ברזל לפתרון הנכון לאיום הרקטות. נעים מאוד להשתבח בהצלחת הכיפה, אך הציבור בישראל חייב לדעת כי בפועל הפתרון לא נמצא, כי משלים אותו, מעלימים ממנו את נתוני האמת וכי מערכת הביטחון שבויה בקונצפציית כיפת הברזל ואינה מוכנה לדון אפילו בפתרונות זמינים ויעילים פי כמה.

התקשורת דיווחה על שיעור ההצלחה המרשים של כיפת ברזל: 76%. מה שלא סיפרו לנו הוא שבכל ניסיון יירוט נעשה שימוש בשני טילי "טמיר". כלומר, הסתברות היירוט של טיל בודד היא רק כ-50%. השר להגנת העורף, מתן וילנאי, טוען כי "צריך להתכונן למלחמה עם סוריה, החיזבאללה והחמאס, שבה נותקף באלף טילים ביום במשך חודש". מכיוון שמחיר טיל כיפת ברזל הוא כ-100 אלף דולר ומחיר טיל של מערכת "שרביט קסמים" העתידית הוא כמיליון דולר - הרי שכדי להתמודד עם האיום שמתאר וילנאי יהיו דרושים כ-50 מיליארד דולר (קרוב ל-200 מיליארד שקלים) ל-30 ימי לחימה.

בשל עלותם הגבוהה, סביר להניח שכמות הטילים שתרכוש מערכת הביטחון תהיה מוגבלת, מה שיגרום לכך שבקצב השיגורים הצפוי ייגמר מאגר הטילים של כיפת ברזל ושרביט קסמים לאחר ימי לחימה ספורים. גם השקעת הסכום האדיר הזה לא תמנע, בעימות שיימשך כחודש, פגיעה של כ-5,000 רקטות בעורף. זאת בהנחה האופטימית, ששיעור ההצלחה של מערכות ההגנה יגיע לכ-66%. מה גם שכיפת ברזל אינה מסוגלת להתמודד עם הרקטות ופצצות המרגמה המשוגרות לעבר יישובי עוטף עזה, שלצורך הגנתם פותחה. לכיפת ברזל יש גם טווח מקסימום שמעליו היא אינה אפקטיבית. לכן מרבית גוש דן, וחלק ניכר מהאתרים האסטרטגיים של ישראל, אינם מוגנים על ידה.

הטיעון שלפיו הצבת כיפת ברזל מאפשרת לאזרחי באר שבע ואשקלון לנהל את שגרת חייהם בלא חשש, התבדה גם הוא. בסבב הקודם נאלצו כמיליון אזרחים לשהות זמן רב במרחבים המוגנים, חיי השגרה שובשו ומספר נפגעי החרדה לא פחת. הפרדוקס הוא שדווקא באזור הלא מוגן על ידי כיפת ברזל, בעוטף עזה, המשיכו הלימודים כסדרם, בעוד שבאשקלון ובבאר שבע, המוגנות על ידי הכיפה, הם הושבתו.

מה שעוד מסתירים מהציבור הוא קיומן של חלופות זמינות ויעילות להתמודדות עם איום הרקטות. מערכת הלייזר סקאיי גארד, שתגן ביעילות, ובמחיר זול בהרבה, גם על יישובי עוטף עזה ותותח "וולקן פאלאנקס", שהוכיח את יעילותו בהגנה על מטרות נקודה במלחמה שניהל הצבא האמריקאי בעיראק. דומה שזכותו של הציבור לדעת מדוע מסרבים במערכת הביטחון אפילו לשקול את ההצטיידות בהן. חובתו של שר הביטחון, המודע היטב למגבלות כיפת ברזל, לענות על השאלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות