אנשי צבא בדימוס ופוליטיקאים רבים מותחים באחרונה ביקורת על העיקרון של "שטחים תמורת שלום" בכלל, ועל צעדים חד-צדדיים בפרט. כך, למשל, טען משה ארנס במאמרו "תסמונת הנסיגה החד-צדדית" ("הארץ", 5.6), כי אסטרטגיה זו, ביחד עם העיקרון "שטחים תמורת שלום", ננקטת שוב ושוב למרות הנזקים שגרמה לישראל.
ואולם, מה האלטרנטיבה? בשבוע שעבר נפתחה תערוכתו של האמן הישראלי לארי אברמסון, "1967". מתחת לצבע, שנמרח על גיליונות ישנים של עיתון "הארץ" מימי מלחמת ששת הימים, מבצבצות מודעות האבל על הנופלים, לצד כותרות כגון "צה"ל הולם בעוז בתוקף הערבי" ומודעות הקוראות לסיפוח השטחים. כשמתבוננים בתערוכה נדמה, ש-45 השנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים לא קירבו אותנו, ולו במעט, אל מימוש החזון הציוני של מדינת לאום, המושתתת על עקרונות השוויון והדמוקרטיה. בעשור השביעי לקיומה אין לישראל לא גבולות מוכרים ולא חוקה, החיוניים להבטחת זהותה כמדינת העם היהודי, ציונית ודמוקרטית. העדר הגבולות מחלחל כרעל לכל תחומי חיינו. המציאות הדמוגרפית המתהווה בשטח שממערב לירדן מסכנת את זהותנו הלאומית ואת הסולידריות הפנימית, מיסודותיה של ישראל בשנותיה הראשונות. נשחק מאוד גם מעמדנו הבינלאומי.
האינטרס הישראלי מחייב לפעול - במקביל לחתירה לחידוש הדיאלוג המדיני ולמיצויו - גם באמצעות מדיניות יזומה ועצמאית. מדיניות זו צריכה להיות מתואמת היטב, ומבעוד מועד, עם הקהילה הבינלאומית - כמרכיב עיקרי בהיערכות לקראת מציאות של שתי מדינות לשני עמים. שכן כיום, העובדה שהמו"מ המדיני תקוע מעניקה לקיצוניים מכל צד זכות וטו על מימוש ייעודה של ישראל כמדינה דמוקרטית וכבית לעם היהודי.
בניגוד למה שעולה מהסיסמאות נגד "חד-צדדיות" - יש מקום למהלכים חד-צדדיים שקולים ומבוקרים. מהלכים כאלה יאפשרו למתן את הסכסוך באמצעות יצירה הדרגתית של מציאות של שתי מדינות, והם אינם מותנים במצב המו"מ. זאת במקביל לשאיפה עקבית למיצוי המו"מ על הסכם קבע, או לכל הפחות להשגת הסדרים מדיניים בדרך להסדר קבע עתידי.
צעד חד-צדדי חשוב מן הסוג הזה הוא הכנת תוכנית לאומית לקליטת המתיישבים שיחזרו אל מדינת ישראל בגבולותיה המוכרים, בין בהסכם ובין בהעדרו. זהו צעד בלתי מותנה, שראוי לעשותו ללא קשר למועד שבו יידרש ליישמו. יש לאפשר למתנחלים הרוצים בכך להתפנות טרם הסכם, תוך קבלת פיצוי מתאים. זוהי חובתה המוסרית של ישראל לאזרחיה, שבזמנו התבקשו להתיישב ביהודה ושומרון. החוק שייחקק למטרה זו יפתור באותה הזדמנות גם בעיות כמו שאלת הפיצוי לאלה מתושבי גבעת האולפנה שיבחרו לחזור לתחומי הקו הירוק.
אף שאין מדובר כאן בפינוי כפוי - יש ללוותו בשיח עם המתנחלים. שינוי השיח בין הממשלה לבינם עשוי להרחיב את התמיכה הפעילה של רוב הציבור, המצדד בפתרון שתי המדינות. היערכות מקדימה תקל על ההתמודדות עם האתגר המורכב של הפינוי. ובבוא היום, קליטת המתנחלים שייאלצו להתפנות במסגרת הסדר, או לאחר החלטה עצמאית של ממשלת ישראל, צריכה להיעשות מתוך התחשבות בהם וכיבודם. שכן הוויתור על מפעל חייהם האידיאולוגי עתיד לגבות מאזרחים אלה מחיר אישי וקהילתי.
אשר לסוגיית הביטחון - ממילא צה"ל יישאר גם באזורי התנחלות ובאתרים שיפונו מרצון, וישמור לעצמו חופש פעולה. לקחי ההתנתקות מעזה נלמדו.
במקום לעסוק בלהטוטים כמו ניסור בתים והכשרת גזל קרקעות נקודתי, על הממשלה לפעול מתוך ראייה מערכתית כדי לבצר את ביטחונה של ישראל ולהיערך לפינוי המתנחלים באופן ישר והגון - ולא לסמא את עיני הציבור בסיסמאות סרק. פינוי כזה הרי יידרש לכשתגיע השעה להיפרד לשתי מדינות. הקואליציה הנוכחית מאפשרת לבנימין נתניהו להירשם בהיסטוריה כמנהיג שקבע את גבולות ישראל והבטיח כי יישמרו בתוכם הרוב היהודי, הסולידריות והדמוקרטיה גם בדורות הבאים.
בכך שתקדם בעצמה את ההיערכות לקראת מציאות של שתי מדינות, תעביר ישראל את המסר שלפיו היא אינה רואה את השטחים שממזרח לגדר הביטחון כחלק עתידי ממנה, וזאת מבלי לסכן את ביטחונה בשלבי המעבר ולאחר מכן. התפישה של התקדמות זהירה ומדודה, בצעדים חד-צדדיים, מאפשרת לישראל לפעול על פי האינטרס הלאומי ארוך הטווח שלה, בלי קשר לפעולות הצד השני או למחדליו.
הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, ויו"ר משותף של תנועת "עתיד כחול לבן"
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
