המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

שיהיו כמונו שלא יתענגו

מי שתובע לגייס לצבא, או לשירות לאומי, את האזרחים הערבים, אינו יכול לחמוק מהשאלה אם המדינה המגייסת היא מדינת היהודים או מדינת אזרחיה, משום שהשיח הדומיננטי על גיוס ערבים הוא שיח גזעני. דוברי השיח הזה הם בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, ומטרתו - מעבר לציניות של תרגילי קואליציה וספינים טלוויזיוניים - הצדקת האפליה בשם האי-גיוס. כל הגיג אחר, נניח "רפובליקאי", הבודה לעצמו את ישראל כאילו היא צרפת, אבל מתכחש למרכזיות ההווייה הגזענית, הקודמת לדיון על גיוס, אינו אלא נצנץ המקשט נבוט.

וגם בשיח של גיוס החרדים אין המשתתפים יכולים לבחור לעצמם רק את חלקו הסימפטי - שוויון - בלי לשאול את עצמם איך זה שתובעי "השוויון בנטל" אינם נמצאים במאבק להגדלת המס הפרוגרסיבי, למשל, כביטוי מובהק לשוויון, או איך זה ששיח הגיוס אינו כולל דרישה לקיצור השירות. איך זה שאין אומרים בראש חוצות "שירות קצר יותר לכולם"? האויבים הרי פוחתים, השנתונים גדלים, ותקציב הביטחון מתנפח. אלא שכאן קבור כלב די גדול. מתחת לשיח "השוויון בנטל" אין באמת תחושת עוול של משרתי המילואים (הרי יכלו לדרוש פיצוי ממשי גם בעד שירות החובה, או לסרב לשרת). מתחת לשיח הזה יש אובססיה במשמעות האמיתית של המונח: ש"הם לא יתענגו", שיהיו כמונו. שיהיו חלק מה"ישראליות", שיכפו עליהם, ממש כמו עלינו, אותו סדר יום, אותה "מורשת קרב", שידברו בלשוננו, שתרבותם תהיה חלק מתרבותנו, שיכופו את ראשם ויישבעו לסמלינו. שהגיור המסוים הזה, לתוך החברה הישראלית, יחול על כולם.

התשוקה האובססיבית הזאת צומחת פרא לא רק על רקע הגידול במספר ה"משתמטים", ולא רק על רקע "ריבויים הטבעי" של החרדים, אלא בעיקר על רקע התמוטטות החלום שתהיה סוף סוף "ישראליות", סופית ולא משתנה כל הזמן. כל כמה שהתקשורת משקיעה בטיפוח סחורת סוף שבוע זו, שום מסע ילדים לפולין, שום "כוכב נולד", שום הלוויה ממלכתית ואפילו לא יום זיכרון אינם יכולים להתפוררותה של מערכת הסמלים ה"ישראלית".

זהו איננו חזון נדיר. אין דמוקרטיה מערבית שסמליה אינם מתפוררים בתוך הקפיטליזם הפוסט-מודרני, המעניק לכאורה פרצוף לכולם (פייסבוק, למשל), ובעצם מטשטש את כל הפרצופים. מה שמעניק המאבק ל"גיוס חרדים" הוא בדיוק תוכן נבוב שאין לו קשר עם שום דבר ממה שהוא טוען, אפילו לא תוכן מיליטריסטי או פטריוטי. זהו התוכן הפוליטי של מעמד שלם, מקורב לשליטה הכלכלית, שאין לו עמדות בשום נושא ממשי הבוער מתחת לרגלינו, לא כיבוש, לא עוני, לא אפליה עדתית. פעם היתה זו "שינוי" שרכבה על המרירות השבעה הזאת, ואחר כך "קדימה", אחר כך יאיר לפיד וצנחניו, והנה גם איציק ("אנחנו הישראלים החדשים") שמולי.

נכון, המסע נישא על הרבה שנאה ציונית ותיקה ליהדות החרדית, אבל הוא סובב סביב ואקום גמור הניתן לשימוש פשוט וזול של מתכנני "סדר היום הפוליטי". לפעמים מדברים בחטף גם על ריק אחר, "שינוי שיטת הממשל" (ואיש אינו מזכיר את הדבר האידיוטי ההוא, הבחירה הישירה לראשות הממשלה שכבר נוסתה בידי אותה סביבה סוציו-כלכלית). והרי אין שיטת ממשל של ממש שמישהו מכל אלה מדבר עליה, אלא כגבבה הגמונית, החשה שהשלטון איננו מספיק "שלה", ומצד שני אין לה באמת אלטרנטיבה ערכית לימין הקיצוני שבשלטון. והדבר הכי נורא הוא האפשרות שאולי כל זה יתגשם, שיגייסו גם חרדים לצבא. חטא תלמידי הישיבה עם רובים הביא עלינו את עונש "ישיבות ההסדר". צירוף רע מאוד - אדוני וצבאות.




פרוייקטים מיוחדים