גוויעתו של רעיון בניית המכשול

מתחילת האינתיפאדה השנייה נהרגו 650 ישראלים, הוקמו שבע ועדות ממשלתיות, שורטטו אינספור תוכניות של מערכת הביטחון וחמש החלטות ממשלה לא בוצעו - עד שהשבוע לפני עשור התקבלה החלטת ממשלה להתחיל בבניית מכשול ההפרדה בגדה. כיום בנויים 60% מהתוואי המתוכנן בן 815 הקילומטרים - פי שלושה כמעט מאורך הקו הירוק - בעלות של יותר מ-11 מיליארד שקל, והם מתוחזקים בעלות שנתית של מיליארד שקל. נותרו שלוש פרצות גדולות לאורך הקו הירוק, ורוב "הגושים" - גוש עציון, מעלה אדומים, אריאל-קדומים - נמצאים מחוץ למכשול הבנוי.

אם כך, מה נלמד מאחד הפרויקטים הארוכים והיקרים בתולדות מדינת ישראל?

ראשית, שישראל זקוקה למכשול פיסי בינה לבין השטחים הפלסטיניים, בכל תרחיש - עימות או הסדר. מקור הצורך הזה באיום הטרור, ברמת אינטנסיביות משתנה אך תמידית, משני הצדדים. לא פחות מכך הצורך נובע מהפער הכלכלי בין הצדדים, 1:15 בתמ"ג לנפש, שאין לו אח ורע בעולם, המניע עשרות אלפי פלסטינים לבקש עבודה בישראל, גם באופן לא חוקי, ומממש באטיות את "השיבה" לישראל.

מכשול על קו גבול מוסכם צריך להיות האינטרס של ישראל, שאז תוכל להבטיח משטר גבול "נושם" בינה לבין פלסטין, שיכלול מעבר מבוקר של סחורות, תיירים, עובדים וכלי רכב. השלמת המכשול בתוואי ביטחוני יקל על ישראל ביום חתימת הסכם למנוע ממתנגדיו בשני הצדדים לפגוע במימושו על ידי אירועים אלימים, צעדות המונים ועוד.

שנית נלמד, כי היה בכוח הציבור בישראל להכריע את ההתנגדות הנחרצת לבניית המכשול מצד ראש הממשלה אריאל שרון, שר הביטחון בנימין בן אליעזר, הרמטכ"ל שאול מופז וסגנו בוגי יעלון, ראשי המתנחלים ונציגיהם בכנסת. היה בכוחו גם להביא באמצעות בית המשפט העליון לשינוי דרמטי בתוואי המכשול, שביקש בתחילה לספח כ-20% משטח הגדה והצטמצם לכדי 8% מתוכננים ו-5% בפועל, ולהופכו לביטחוני יותר.

עוד נלמד, כי כל ממשלות ישראל מאז העדיפו לקבוע את תוואי המכשול על פי שיקולים מדיניים והתנחלותיים, הזרים לצורך ולהצדקה הביטחונית. זאת, גם במחיר של השארת פרצות שדרכן חדרו מפגעים ושוהים בלתי חוקיים; קביעת תוואי "המסכן את הכוחות המסיירים לאורכו" כפסיקת בג"ץ; העדר "שיקול דעת מעמיק ושקילת כל השיקולים הביטחוניים והכלכליים", כדברי דו"ח ברודט; וירידה לטמיון של כשני מיליארד שקל בתכנון ובנייה חוזרת ופגיעה מיותרת במרקם החיים הפלסטיני, בערכי היסטוריה, סביבה ונוף.

כמו כן נלמד, כי תוואי המכשול הזהה לתוואי גבול הקבע שהציעו אהוד ברק בטאבה ב-2001 ואהוד אולמרט ב-2008 יצר בציבור הישראלי את האשליה, שהוא מוסכם גם על הפלסטינים. מה שהוליד שתי מגמות סותרות, או משלימות: האחת, רעיונות להיערכות ולהתכנסות של ההתנחלויות המבודדות אל תוך תוואי הגדר, תוך כדי הרחבת אלה הקיימות בו. השנייה, בנייה מסיבית בהתנחלויות המבודדות והקמת עשרות מאחזים לא מורשים, מתוך כוונה ליצור "מסדרון" יהודי בנוי בינן ובין "הגושים". הרעיון המדיני המכונן של בניית המכשול - "אנחנו פה והם שם" - נמוג.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות