מגדר לפני לאום


לפני מספר חודשים, ביקרתי לראשונה בחיי בתחנת משטרה. היתה זו התחנה בעיר טייבה, וביקורי נועד לבירור פרטים שקשורים לחבר, תושב העיר, שהיה מעורב בתקרית אלימה בתוך המשפחה.

ניגשתי לחדרו של קצין התחנה היהודי - ג'ינג'י קשוח וחסון. בזמן שהקליד את פרטי החבר, שיתפתי אותו במחשבות שיש לי על האלימות הגוברת בעיר, ועל הכאוס החברתי ששורר בה.

הקצין המעיט בדיבורים, אבל אחרי שהקשיב לי היטב, שאל אם הייתי רוצה להצטרף למשטרה. גימגמתי קצת ועניתי: אתה מתכוון שאלבש את מדי המשטרה, ואשא נשק?
"לא", ענה לי, "אני מתכוון שתהיי סוכנת סמויה!"

סוכנת סמויה? אם כבר, אני מוכנה להתנדב, אבל לא כסמויה, אני רוצה להיות גלויה, עניתי לו.

עוד כתבות בנושא

"תשלחי לי את קורות החיים שלך, ואעמוד אתך בקשר", סיכם הקצין.

יצאתי מהורהרת מחדרו של הקצין. לא תיכננתי שביקור סתמי בתחנת המשטרה יוביל אותי שוב לעימות פנימי סביב זהותי המורכבת, שנעה בין הגלוי לסמוי - עימות עמו אני מתמודדת רוב חיי.

בדרכי למכונית הבנתי שאני לא רוצה להיות סוכנת של אף אחד. אני מסרבת להיות סוכנת סמויה של הממסד הפטריוטי הישראלי, וגם מסרבת להיות סוכנת גלויה למען הנפת הדגל הלאומי הפלסטיני. בראש ובראשונה אני רוצה להבטיח לעצמי ולנשים אחרות, מרחב מוגן בתוך החברה הערבית והישראלית; אני רוצה להילחם בחברה הפטריארכלית, ובדיכוי הנשים שבתוכה.

הגעתי הביתה וניסחתי מכתב לקצין התחנה, שצורף לקורות חיי, בו הדגשתי את רצוני להתנדב למשטרה בטייבה. בעודי מחכה לתשובתו, דמיינתי את עצמי מתרגמת עדויות של נשים מוכות או נערות שעברו תקיפה מינית, מסייעת לנשים האלו למצוא קול ומלים, להתגבר על הפחד ולהתלונן על הדבר הנורא שאירע להן באוזני ממסד, שכיום כמעט ולא מגן עליהן.

הרי אני מדברת בשפתן, מכירה את תרבותן, אני ערבייה כמוהן. כמובן שדמיינתי גם את הביקורת החריפה שתטיח בי האליטה הערבית, שתקרא לי "בוגדת". אבל לי לא היה אכפת. נמאס לי לשמוע על עוד אשה שנרצחה, על עוד אשה מוכה, על עוד אונס. נמאס לי לשמוע על נשים פגועות שלא מעזות להתלונן מפחד וחוסר אמון במערכת.

עברו מאז מספר חודשים, ותשובתו של הקצין טרם הגיעה, כמו עשרות הפעמים שבהן קורות החיים שלי נשלחו לכל מיני מקומות, ולא זכו מעולם לשום התייחסות.  הנשים ימשיכו להיות מותקפות, המשטרה תמשיך ליישם את שפת הממסד המדכא ובמליאת הכנסת ימשיכו לדבר על נטל ולא על צדק ושוויון. את קורות חיי האישיים, אני ממשיכה לשכתב.

אבתיסאם מראענה היא בימאית דוקומנטרית
 


 



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות