טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה גם השידור שלי

תגובות

ברוסיה, שבה גדלתי, המושג שידור ציבורי הוא תמיד מקור לציניות וחשדנות, במקרה הטוב. השידור הממלכתי, על גלגוליו השונים, מזוהה ככפוף לממשלה וכשופר שלה. אפילו ניסיון המהפכה הכושל של אוגוסט 1991 ("הפוטש של אוגוסט"), שבו סירבה הטלוויזיה הממלכתית להיענות לקריאת הוועד לשעת חירום והמשיכה באומץ בשידוריה, לא שינה את דימוי השידור הציבורי ואת תפישתו כשלוחם של פוליטיקאים.

דומה שבישראל הדימוי של השידור הציבורי איננו שונה. הציבור מגיב בטרוניות כשהוא נדרש לשלם את האגרה ואינו מופתע לגלות את האחיזה של השלטון בקול ישראל והערוץ הראשון. הייתי יכולה להיות שותפה לתחושה הזאת. רשות השידור ראויה גם לביקורת, וגם בעבורי הערוץ הראשון איננו הבחירה הראשונה בשלט. ובכל זאת, בחוויה האישית שלי ושל חברותי לעבודה, רשות השידור וקרן נויבך כנציגתה הן יותר מעוד תדר על סקלת השידור.

לפני כארבע שנים הקמנו - מסגרת "כוח לעובדים" - את ועד עובדות הניקיון הראשון בישראל. לא יומרות פוליטיות עמדו ביסוד הוועד הזה, אלא מטרה פשוטה: הרצון לשרוד. זכינו במאבקנו להרבה ניצחונות קטנים: הבטחנו את העסקת העובדות במעבר בין הקבלנים; אילצנו את הנהלת האוניברסיטה להדליק את המזגנים כבר משש בבוקר, תחילת העבודה שלנו; נאבקנו להשגת הסכם קיבוצי והצלחנו, וגם בו ההישגים ייראו זניחים לעין חיצונית: תוספת סיכון בעבודה עם חומרים מסוכנים במעבדות בבית הספר (עבודה עם מחלות כמו איידס וכלמידיה).

מטרות "צנועות", שהושגו במאמצים כבירים, ולכולן מטרה משותפת: הזכות לנראות. רק עובד "שקוף" אינו זכאי למזגן בחום של באר שבע. מאבק כזה אינו יכול להצליח בלא נראות ציבורית. לא מעט עיתונאים מאמצעי תקשורת שונים סייעו במאבק הזה.

אך רק במקום אחד היה מאבק של עובדות ניקיון חשוב דיו כדי לפתוח את סדר היום התקשורתי. הרבה לפני ועדת פלסנר, זגזוגים פוליטיים, האיום האיראני וכו'. קשה לדמיין את התמיכה הציבורית בשביתות למען עובדי הקבלן בישראל ללא שינוי כזה בסדר העדיפויות התקשורתי. לקרן נויבך וכמה מעמיתיה יש אג'נדה. המלה הזאת מפחידה, משום מה, רבים. יש גם מי שסבורים שלעיתונאי ברשות השידור לא ראוי שתהיה אג'נדה, ואם הם אוחזים חלילה באג'נדה, היא מחויבת להיות מאוזנת.

והשאלה בהקשר של תוכניות מהסוג של "סדר יום" היא: לאזן את מי? את עובדות הניקיון שכבשו את תוכניות הריאליטי? את מורות הקבלן המככבות בחדשות הבידור?

לבמה שניתנה למאבקנו אין תחליף. איש לא יצדיע לנו משלטי חוצות על גבי אוטובוסים. מתן נראױת לקולות השקופים בחברה הישראלית, בלא איזונים ובלמים -זאת מטרת השידור הציבורי. סימכו עלינו, אחרי הכל זה הרי גם השידור שלנו.

הכותבת היא חברת ועד המנקות באוניברסיטת בן גוריון
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות