הלינץ' השקט בתל אביב-יפו

לא דומה מעשה לינץ' למשנהו, אין מה להשוות: זה מתבצע בכיכר העיר וזה במועצת העיר; זה אלים ואספסופאי, וזה שקט ותרבותי. אך בשניהם מובלעת משאלה אחת: תעיפו לנו את הערבים האלה מהעיניים.

מאות אנשים עמדו בירושלים מנגד ולא התערבו. גם מאות אלפי תושבי תל אביב-יפו שותקים, אפילו הפגנה קטנה לא התארגנה הפעם.

לפני שבועיים העלה אחמד משהראווי הצעה. משהראווי הוא חבר מועצת העיריה ותושב יפו: להוסיף לסמל העיר כיתוב בערבית, זאת הצעתו. לו השתתפתם בחידון טריוויה ונשאלתם - האם כיתוב כזה מופיע אם לאו - רובכם ככולכם הייתם משיבים בחיוב; ודאי שמופיע.

הרי תל אביב חוברה לה עם יפו כבר ב-1949, והקו שביניהן - תל אביב-יפו - הוא קו מחבר ולא קו מפריד. שר הפנים דאז, משה שפירא מהמפד"ל, אמר בשעתו משפט יפה: "בזמן שדנים בערכים ובמושגים היסטוריים, אין להיתפש לרגשות חולפים. ליפו יש עבר עשיר משלה ואין לזלזל בו". אלא שהמובן מאליו אינו מובן עוד: 10 חברי מועצה הצביעו בעד, 14 הצביעו נגד וההצעה נפלה.

לפעמים אני תוהה מה אנחנו רוצים מהחיים של אזרחי ישראל הערבים, מה בעצם מעמדם כאן, בקרבנו. האם הם אורחים נוטים ללון, האם הם דיירי משנה שבכל יום עלולים לקבל צו פינוי, או שהם אזרחים לכל דבר, ורצוי להם ולנו שיזדהו עם מדינתם ועירם.

את ההימנון הלאומי אנחנו מתקשים לשנות למענם - לגרוע שורה או להוסיף בית כדי שירגישו כמו בבית. כך הם אנוסים לשיר את "נפש יהודי הומייה", אוי להם בשירתם ואוי להם בדומייתם. אבל סמל רשמי של עירייה, גם אותו קשה לשנות? ראי אדמה משותפת שהיינו צייקנים עד מאוד.

במלאות 100 שנה לעיר העברית הראשונה, הסמל המקורי ממכחולו של נחום גוטמן, תוקן ועודכן. תל אביב החליטה להסביר פניה לתייר, ולהסתיר פנים ל-17 אלף תושביה הערבים. בלי הרבה התחבטויות, היתוסף ללוגו כיתוב באנגלית.

אין זאת הפעם הראשונה שהערבית נדחקת ונמחקת. עד לפני 10 שנים לא נמצא לה זכר גם בשילוט העירוני. רק התערבות בג"ץ תיקנה את המעוות. וכך כתב הנשיא אהרן ברק (עדאלה והאגודה לזכויות האזרח נגד עיריית תל אביב-יפו): "לא הרי שפות אחרות כהרי השפה הערבית: הערבית היא שפתו של המיעוט הגדול ביותר בישראל, היא כאן מימים ימימה... זוהי שפתם של אזרחים אשר חרף הסכסוך הערבי-ישראלי מבקשים לחיות בישראל כאזרחים נאמנים ושווי זכויות תוך כיבוד לשונם ותרבותם".

גם הפעם תתבקש כנראה מעורבות בג"ץ, ורון חולדאי, שרוח המפקד שלו היא לא רוחה הסובלנית של העיר, ייאלץ להצדיק את הדין.

מ-11 ראשי העירייה לשעבר, שניים עדיין חיים אתנו - שלמה להט (צ'יץ') ורוני מילוא. שאלתי אותם השבוע אם מובנת להם ההתנגדות, ועוד בשצף קצף. שניהם הביעו פליאה, ובמיוחד תמוהה ההנמקה: "תוספת הכיתוב בערבית תוסיף לקיטוב הלאומי", אמר ראש העירייה בישיבה. ובמלים אחרות - אין ערבים, אין קיטובים.

בעוד שלושה ימים נפתחת שנת הלימודים. השנה יפחת הצורך לבקר בחברון, כי יש"ע כבר מסתננת לכאן, גם לתל אביב; מי טפל עליה שהיא "בועה", שהיא מדינה בתוך מדינה. וראש העירייה, מנהל בית ספר ומחנך בדימוס, ישוחח עם תלמידים בסגנונו הטייסי-טווסי על חיים בצוותא ודו-קיום.
 

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות