לפני 37 שנים, בתחילת 1975, היינו עדים לראשיתה של המעורבות הסורית במלחמת האזרחים בלבנון. כניסת הכוחות הסוריים ללבנון יצרה בעיה לא פשוטה בעבורנו. קודם לכן, לפני מלחמת האזרחים, ראינו בכל כניסה של כוחות סוריים ללבנון איום ישיר על ישראל, ומכאן גם חציית "קו אדום" שישראל לא תוכל להשלים עמה. אלא שאז לא צפינו את הסיטואציה כפי שנוצרה שם, ובדיונים ברמת ראש הממשלה (יצחק רבין) ושר הביטחון (שמעון פרס) סוכם, שכל עוד אין הכוחות הסוריים קרבים לגבולנו, לא נראה בכך איום על ישראל.

נהגתי באותה עת להיפגש לעתים מזומנות עם חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ולתת להם תדריך מודיעיני. חברי האופוזיציה שבוועדה, בראשם ח"כ מנחם בגין וח"כ חיים לנדאו, חזרו והקשו בשאלותיהם למה אין ישראל פועלת בכוח נגד הסורים שבלבנון. בראשית 1977 ניסו הסורים להעמיד במבחן את עמדת ישראל. פלוגה סורית ירדה בשקט דרומה והגיעה למבואות ג'זין. המודיעין הישראלי איתר, כמובן, את תזוזת הכוח. ראש הממשלה ניצל את ביקורו בארץ של שר החוץ האמריקאי, סיירוס ואנס, וביקש ממנו להעביר אזהרה שקטה לסורים, להבהיר להם שאנו רואים בחומרה את התקרבותם לגבול ישראל, ואם הפלוגה לא תחזור צפונה נצטרך לפעול לסילוקה בכוח. האזהרה הועברה, הסורים הבינו את הרמז והסיגו את הכוח חזרה צפונה. כל ההתפתחות הזאת התנהלה ללא כל פרסום פומבי, מה שאיפשר לסורים לחזור בהם בלי לאבד את כבודם.

כיום מדווחת לנו התקשורת, כי לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו דורשת, בתיווך הבית הלבן, שמצרים תפסיק באופן מיידי להכניס כוחות צבא לסיני ללא תיאום עמה. ומקור ישראלי בכיר אף הסביר: "זוהי הפרה בוטה של הסכם השלום בין המדינות".

דומה כי אין מי שאיננו שלם עם עמדה ישראלית זו. איננו יכולים להשלים עם צעדים חד-צדדיים של המצרים בחצי האי סיני וסמוך לקו הגבול. אכן, נוצר מצב מיוחד, אולם כל צעד שיינקט במצב זה חייב להיות מתואם ומוסכם. אפשר אולי להבין את התבטאויותיהם של אישים בצמרת המצרית על רצונם לבדוק מחדש סעיף זה או אחר בהסכם השלום, אבל בדיקה כזאת חייבת להיעשות ביחד, במתואם, ולא בדרך של יצירת עובדות חד-צדדיות.

לכן הבעיה היא לא העמדה הישראלית. מה שמפריע וחמור כאן הוא הפרסום הפומבי של תביעת האולטימטום הישראלית. פרסום זה מבטא חוסר רגישות וחוסר הבנה למצב העדין החדש השורר היום במצרים ולמעמדו יוצא הדופן של הנשיא הנבחר מוחמד מורסי בדעת הקהל המצרית.

משניתן פומבי לתביעה הישראלית - השאלה איננה עוד דרך יישומו והפרתו של הסכם השלום. מה שעומד עכשיו למבחן היא יוקרתו של הנשיא המצרי - האם ייכנע לאולטימטום הישראלי או שידחה את תביעתנו, ואו אז רק יחריף המשבר ויקשה עוד יותר למצוא לו פתרון.

אלוף בדימוס שלמה גזית היה ראש אמ"ן