08:03
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין חייב למסור בשבוע הבא את החלטתו בתיק אביגדור ליברמן, ורגע אחרי הוא צריך לצעוד במהירות לקצה המסדרון, ללשכתו של שר המשפטים יעקב נאמן ולמסור לו מכתב התפטרות. מן הראוי שגם פרקליט המדינה משה לדור יילך בעקבותיו. האנשים האלה מורחים במשך כמעט שלוש שנים את ההכרעה בפרשת מיליוני הדולרים של שר החוץ. הם עושים צחוק מעצמם ובעיקר מאתנו. בזמן שבוזבז בסימפוזיונים המשפטיים האינסופיים שהוקדשו לתיק ליברמן בבתי מלון, בתי הארחה ובמשרד המשפטים היה אפשר לתכנן שש תוכניות אסטרטגיות למלחמה בפשע המאורגן.
הטיפול דה-לוקס שלו זוכה שר החוץ הוא לא רק פגיעה אנושה בערך השוויון בפני החוק, הוא גם שיעור מאלף על האופי וכושר קבלת ההחלטות הלקוי של אלה שנשלחו לחזית הקרב על טוהר המידות. ההססנות היא שמו הנרדף של וינשטיין. הפרקליט הפרטי, שניסה במשך שנים להתברג לצמרת התביעה הכללית, לא הביא עמו בינתיים שום בשורה, חוץ מבשורת ההתלבטות. כמעט אף אחד מהתיקים הנפיצים שהונחו לפתחו לא הוכרע עדיין: מפרשת ליברמן ועד פרשת זיוף מסמך גלנט, מסיפור אלי זעירא ועד סדרת תיקי ראשי הערים החשודים בשחיתות. מבחינת השלטון, מדובר ביועץ שתפור על פי מידות; ככל שהוא יתמיד בהססנותו, כך ייטב מצבם של החזקים והמקושרים.
לדור הוא שותף מלא של וינשטיין במריחה הבלתי נסבלת הזאת. ביטחונו העצמי של פרקליט המדינה, כמו גם של אנשיו, הידרדר לתחתיות לאחר ששלושת שופטי בית המשפט המחוזי החליטו לזכות את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשות "ראשונטורס" וטלנסקי, ובכך העניקו לפוליטיקאי הישראלי אור ירוק לקבל מעטפות דולרים בחשאי בסוויטות של בתי מלון נוצצים, מבעלי אינטרסים.
תיק ליברמן, בין אם ייסגר ובין אם ידולל, הוא תיק השחיתות הראשון שיושפע מהזיכוי החלקי של אולמרט. אחריו יבואו תיקים נוספים. פגיעתה של הכרעת הדין הזאת היא כפגיעת כדור דום-דום. דווקא בשעה שהמותר והאסור היטשטשו כל כך היה מצופה מוינשטיין ולדור שינהיגו. זו ציפייה מופרכת. השניים האלה, שהאמינו עד הכרעת הדין בעניין אולמרט כי אפשר להרשיע את ליברמן, מקרינים כעת חולשה ורפיון. הם לא עשויים מהחומרים שחברה במדרון זקוקה להם כל כך. הם לא הגרסה שלנו לשופטים החוקרים הסיציליאנים ג'ובני פלקונה ופאולו בורסלינו, שנרצחו לפני 20 שנה בידי הקוזה-נוסטרה לאחר שניהלו מאבק הרואי וניסו לפרק את החיבור הקטלני שבין צמרת המפלגה הדמוקרטית-נוצרית באיטליה לראשי המאפיה.
ראשי התביעה הכללית מתרצים את קצב הצבי שבו זוחלת ההכרעה בתיק ליברמן במורכבות של הפרשה ובעובדה שרוב פרקי העלילה מתרחשים מעבר לים - במקלטי מס, במדינות שלא ששו לשתף פעולה, בעדים מחו"ל שלא ברור אם יסכימו להעיד בבית המשפט בישראל. מה לעשות, ככה זה, רוב פרשות השחיתות בעידן הנוכחי הן פרשות בינלאומיות, מדברות בשפות זרות. רק פעם בדור קם שלימזל כאברהם הירשזון שמפקיד ערימות של מזומנים בחשבונות הבנק שלו בישראל. זו חוכמה קטנה מאוד להושיב אותו על ספסל הנאשמים. מול אנשים אינטליגנטים, מתוחכמים וקרי רוח כמו ליברמן צריך יריבים שווי כוח ולא חבורה הססנית ומבוהלת, שאם זה היה תלוי בה היתה ממשיכה לנצח להתכנס ולהתלבט אם התשתית הראייתית בתיק עשויה מברזל או מנייר.
הוספת תגובה
- 0minus
- 0plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
