טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גוויעת העיתונות

תגובות

היה פעם מקצוע כזה: עיתונאי. בעלי המקצוע לא נהנו מעולם מיוקרה רבה. הם תמיד נתפשו כחטטנים הטורדים את מנוחת ההון ועוכרים את שמחת השלטון. נחשבו לרודפי סנסציות קולניים הנוטים להרבות מדנים. אבל החברה החופשית הבינה, שכדי לקיים את עצמה היא זקוקה לבעלי המקצוע החתרני. אף שמעולם לא התייחסה אליהם כפי שהתייחסה לשופטים ולחברי פרלמנט, היא הבינה שגם הם סוכנים חיוניים של התהליך הדמוקרטי. יש לשמור על חירות הכותבים בעיתון והמשדרים ברדיו ובטלוויזיה כי הם המופקדים על הזרימה החופשית של מידע ורעיונות. כל בר דעת הבין, שחופש העיתונות הוא מרגיז אבל נדרש כדי למנוע עריצות. כל בעל שררה ידע, שהעיתונאי ממלא תפקיד שהחברה הליברלית מחויבת לייחס לו סוג מסוים של קדושה.

שני כוחות גדולים איפשרו לעיתונאי לעשות עבודה מתקבלת על הדעת: התקשורת הפרטית והשידור הציבורי. התקשורת הפרטית היתה מסוגלת לקיים את העיתונאי מפני שניזונה מהתשלומים שגבתה מצרכנים וממפרסמים. השידור הציבורי איפשר לעיתונאי לפעול כי יצר חיץ מסוים בין השלטון לבין מסקרי השלטון ומבקרי השלטון, שאותם מימן השלטון. השוק החופשי מכאן והמדינה המתוקנת מכאן יצרו סביבה כלכלית סבירה לעבודה עיתונאית מקצועית והגונה.

אבל במאה ה-21 שני הכוחות קורסים. כי המבנה העסקי של התקשורת הפרטית מתמוטט (אינטרנט, ירידה בפרסום, שינוי בהרגלי הקריאה והצפייה), הקפיטליזם אינו יכול עוד לממן עיתונות ראויה לשמה. כי הפוליטיקה הגסה משתלטת שוב על המדינה, החיץ שהיה קיים בין השלטון לבין מסקריו ומבקריו הולך ונעלם. מתפוגגת הסביבה הכלכלית שאיפשרה בעבר קיום של עיתונות חופשית.

תוצאת שני התהליכים הללו פשוטה: העיתונאי בעל הכבוד העצמי, האתוס המקצועי והיושרה האזרחית הולך ונעלם. העיתונאי בעל עמוד השדרה נהפך לזן נכחד. אמנם רבים עדיין עובדים בארגונים המכונים ארגוני תקשורת, ויש מלים בעיתון ותמונות בטלוויזיה ופרטי מידע באתרי החדשות. אבל רוב הגופים התקשורתיים הם חלשים או מסורסים, או מכורים. רוב העובדים בהם הם עובדים מוכים. אין פרנסה בעיתונות ואין ביטחון תעסוקתי ואין עתיד. הכבוד המקצועי מרוסק. בתנאים אלה, הסיכוי לשמור לאורך זמן על הגינות ואיכות הוא קלוש. הסיכוי שיהיו כאן בעוד עשור עיתונאים בעלי שיעור קומה הוא אפסי. העיתונאי שהילך בינינו במשך זמן כה רב לא יהלך בינינו בעתיד. כבר כעת הוא גוסס.

לא קשה לתאר מה היה קורה, אילו התקבלה במערכת הידיעה על גוויעת השופט או חבר הפרלמנט. היה ברור לכל, שבלא מערכת משפט עצמאית ובלא בית נבחרים חופשי אין דמוקרטיה. אך הגוויעה ההדרגתית והמבישה של העיתונאי מתקבלת כאן עדיין בשוויון נפש. הניוון של רבים מכלי התקשורת נתפש כתהליך כמעט טבעי. השלטון מרוצה, ההון רווה נחת, הציבור אדיש. החברה החופשית נפרדת ממערכת החמצן שקיימה אותה בלי להבין את השלכות הפרידה.

ברור שהשבוע יש לעשות מאמץ עליון להצלת ערוץ 10. אך בעיית ערוץ 10 היא רק קצה הקרחון. לכל כלי התקשורת בישראל נשקפת היום סכנה של השמדה או השחתה. כל העיתונאים החופשיים והאיכותיים עלולים להיעלם. רק פעולה נחרצת וכוללת יכולה להציל את התקשורת הישראלית. רק נבחרי ציבור ערכיים ובעלי הון ערכיים יכולים למנוע את גוויעת העיתונות הערכית. מדינה שמצאה דרך להציל בנקים וקיבוצים ומושבים מוכרחה למצוא כעת דרך להצלת העיתונות. מה שעומד על הפרק הוא לא כלי תקשורת ולא עיתונאי זה או אחר, אלא עתיד החברה החופשית.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות