טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיווח ממיטת החולה

תגובות

מעל כל מפעל בצרות מרחפת דמותו של "המשקיע". המשקיע הוא בדרך כלל דמות פלאית שיש לה תכונות נדירות: היא יודעת להתעלם מעתידו העגום של המפעל ולהיות אדישה לסיבות שהביאו לכישלונו. ל"מעריב" יש עכשיו תוכנית הבראה וחסר רק משקיע. אני מאחל לעיתון שיימצא כזה, אבל כמי שעבר אי אלו תוכניות הבראה, אני מתאר לעצמי במי מדובר. מי ירצה היום להשקיע בעיתון?

במסדרונות "מעריב" יסתובבו ודאי כמה תמימים שמאמינים בעיתונות, אבל יהיו גם אחרים. לאחרים יהיה כסף, אבל גם מטען יפה של שלדים בארון. הם ידברו בהרחבה על חשיבות העיתונות, אבל לפני הכל יחפשו מקום שקט להניח בו את השלדים שלהם.י בטיחו להם הוצאות מופחתות, משרות מקוצצות ומשכורות חתוכות. ואם ישאלו, ומה עם ההכנסות? יענו להם, "אה... אה... על זה נדבר בפעם אחרת". ייתכן שהמשקיעים יתפתו בכל זאת וכך יבוא לעולם עוד צעד עסקי מזהיר, כמו הצעד שהביא את אי.די.בי, את דלק נדל"ן ואת הפנסיה שלי למקום שהן נמצאות בו.

אני מתקשה להאמין, אבל פעם שמחתי שהם נכנסו לעולם התקשורת. התקשורת היתה אז עיתונים מפלגתיים, וטלוויזיה ורדיו ממלכתיים. אוי, כמה שצחקנו עליהם, על המפלגתיים האלה. כדי לפרסם משהו היה צריך לקבל אישור מהמזכ"ל והמזכ"ל היה צריך לרוץ לשר. את המזכ"ל החליף מנכ"ל ובאישורים כבר אין צורך: ידענו בעצמנו מה הבוס רוצה שנפרסם ומה לא.

רצינו עיתונות בלתי תלויה וגילינו שאין דבר כזה. תמיד היינו תלויים. פעם באידיאולוגיה ואחר כך במפרסמים. תמיד בפרנסה, אף פעם לא בקוראים. הקוראים נהפכו ל"לקוחות" והעיתון ל"מוצר". השיקולים היו עסקיים. בגלל שיקולים עסקיים פוטרו עובדים, הוקטנו עלויות והושקע הון באריזה. המשקיעים החדשים האמינו שאריזה יפה יכולה למכור כל סחורה. הם טעו. כספים בוזבזו אבל הלקוחות לא קנו. כיסים התרוקנו, אבל האמונה של המשקיעים באריזה לא אבדה.

האריזה שבה מוכרים היום את העיתונות היא "אינטרנט". לאינטרנט הם מגיעים כמי שנמלט מבית בוער, לא כמי שעומד לבנות בית חדש. הם בכלל לא מאמינים באינטרנט, הם מאמינים ברב רנטגן, אבל אמרו להם שאינטרנט זה חדש, מעודכן, צעיר, טכנולוגי, ובעיקר זול. הרי כל כך פשוט להחליף עיתון באתר: לוקחים קצת מפה ומעתיקים קצת משם. לא צריך נייר ותשכחו מהפצה. קחו אינטרנט חדש, אומרים להם, תעטפו בו עיתונות ישנה ותקבלו משהו חדיש ופופולרי. צעירים ימותו על זה.

הם שוב טועים. הם טועים כשהם מושיבים עגלונים בתא הטייס ומצפים שיטיסו מטוס. הם טועים כשהם מביאים לאינטרנט את אותה עיתונות ישנה, חנפה ועצלה. הם מביאים לשם את העיתונות שרוקנה להם את הכיסים והבריחה את הלקוחות. הדוכן שלהם בשוק האינטרנט כבר לא יהיה אחד מארבעה, הוא יהיה אחד מאלף. איזה סיכוי יש להם?

מחוץ לאינטרנט יש עדיין חיים. אנשים ימשיכו לקרוא עיתונים עד שנשמתה של העיתונות תצא. מספרם של קוראי העיתונים עדיין דומה לזה של משתמשי האינטרנט. היא מפרפרת, אבל לך תדע מתי תמות. הגסיסה המתארכת מושכת למיטתה טיפוסים חדשים. אלה כבר לא טייקונצ'יקים, אלה טייקונים (מאמריקה!) כסף הוא לא בעיה מבחינתם והפנסיה שלנו לא מעניינת אותם. להם יש שאיפות אחרות.

מה השאיפות של שלדון אדלסון ורון לאודר? איש לא יודע. תגידו תודה שהם בכלל באים לכאן לפעמים. הם לא חייבים לנו כלום, הם לא מתראיינים ולא מגיבים, הם רק קונים. הם כבר קנו עיתון יומי והם בדרך לקנות ערוץ מסחרי. הם לא סתם משקיעים מלאים בכסף, הם מלאים בכסף אבל גם בהשקפת עולם. הם יסגרו מעגל שנפתח לפני 40 שנה. הם יחזירו את האידיאולוגיה לעיתונות.

הצרות של "מעריב" לא מעניינות אותם וגם לא האינטרנט. אידיאולוגיה מעניינת אותם, אבל במידה: יהיה עיתון בעד האידיאולוגיה של ביבי ועיתון שנגדה, עיתון שייאבק ועיתון שייסגר. מה הם בסך הכל רוצים? לעזור לחבר שהשקפת עולמו דומה לשלהם. לחבר כבר יש טלוויזיה ציבורית ורדיו ממלכתי. לו יש חלומות ולהם יש כסף לממש אותם. גם להם יש חלומות שהם חולמים במרחק של 12 שעות טיסה מכאן. אני חושש שהם חולמים עלינו ועל מה שהם רוצים שיקרה לנו. אני חושש שהחלומות שלהם הם הסיוט שלי.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות