טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפצצת הכור בסוריה: על מי מגינה הצנזורה?

5 שנים אחרי הפעולה בסוריה, התקשורת הישראלית עדיין מוגבלת בדיווחים. הדיון הציבורי יוצא נפסד, והמרוויחים האפשריים: שר הביטחון ואגף המודיעין

תגובות

חמש שנים חלפו מאז הפצצת הכור הגרעיני בסוריה, והתקשורת הישראלית עדיין מוגבלת בדיווחיה על הפעולה. הצנזורה הצבאית אוסרת על עיתונאים ישראלים לפרסם פרטים על תהליך קבלת ההחלטות שקדם לתקיפה, גם אחרי שרוב המידע הרלוונטי פורסם בעיתונים ובספרים שיצאו לאור בחו"ל - לרבות בספרי הזיכרונות של מנהיגי ארצות הברית לשעבר.

בשבועות האחרונים הגיע האבסורד לשיאו. יוסי מלמן, לשעבר כתב המודיעין של "הארץ", ועמיתו האמריקאי דן רביב פרסמו בספרם "מלחמות הצללים" פרק מפורט על פרשת הכור הסורי. אתמול הצטרף אליהם דוד מקובסקי, לשעבר הכתב המדיני של "הארץ" ועורך "ג'רוזלם פוסט", והיום חוקר במכון וושינגטון, בכתבה נרחבת במגזין "ניו יורקר". פרסומיהם נשענו, בין השאר, על שיחות עם מקבלי ההחלטות ושותפי הסוד הישראלים.

בו בזמן, הצנזורה מתעקשת להמשיך ולפסול את תחקירי "הארץ" על הפצצת הכור - כתבה של עמוס הראל שהוגשה כשבועיים אחרי הפעולה וכתבה נרחבת יותר של אלוף בן שהוכנה כשנה לאחר מכן. פסילות דומות נעשו גם לכלי תקשורת אחרים.

הפסילות נומקו בתחילה בחשש הישראלי להביך את נשיא סוריה, בשאר אסד, ולעורר אותו להגיב על הפצצת הכור.

אבל מה הטעם להמשיך בהן כעבור חמש שנים, כאשר אסד נאבק על הישרדותו במלחמת אזרחים, והפרטים הרלוונטיים כבר פורסמו? קשה לראות "ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה" - הכלל שקבע בג"ץ לפסילות הצנזורה - אם הפרטים שפרסמו מלמן ומקובסקי יופיעו גם בחתימת עיתונאים אחרים. האם מישהו מאמין שאסד יתקוף את ישראל, רק מפני שעל הכתבה חתומים בן או הראל, ולא מלמן או מקובסקי?

הדרישה שהתקשורת הישראלית תישען על "מקורות זרים" ותימנע מתיאור קבלת ההחלטות שקדמה לאחת הפעולות החשובות בתולדות צה"ל מעליבה את האינטליגנציה של האזרח הישראלי ופוגעת בדימוי הדמוקרטי הנחלש ממילא של המדינה.

הפעולה בסוריה ראויה - גם בדיעבד - לניתוח יסודי של נסיבותיה ושל תהליך קבלת ההחלטות שקדם לה, בוודאי כאשר מתנהל בישראל ויכוח ציבורי ער על תקיפת מתקני הגרעין באיראן. תפקידה של התקשורת לספק לציבור את המידע הדרוש להערכת מניעיהם ותפקודם של מקבלי ההחלטות בפרשה הסורית, שאחדים מהם עדיין מכהנים בתפקידים בכירים או פעילים בזירה הציבורית.

על מי מנסה הצנזורה להגן בפסילותיה? שלוש אפשרויות עולות על הדעת:

1. שמירת תדמיתו של שר הביטחון אהוד ברק, שהתנגד להפצצת הכור הסורי, ומסוכסך מאז עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. הצלחת הפעולה מציגה בדיעבד את אולמרט כנחוש והחלטי ולעומתו ברק הרכרוכי וההססן. אפשר להניח ששר הביטחון, החייל המעוטר שמצטייר כיום כנץ נגד איראן, אינו רוצה לקרוא על עצמו כסמרטוט לעומת אולמרט שבקושי שירת בצה"ל.

לברק יש עוד שיקול. שנוא נפשו אולמרט נאבק עכשיו על הקלת עונשו ומתכנן את שיבתו להנהגת המדינה, והיה רוצה בוודאי שפרשת הכור תירשם על שמו ותחזק את תדמיתו. ברק יכול לקלקל לו את הקאמבק, אם יתמיד במניעת הפרסום - וכך ימנע גם מאולמרט להתראיין ולהתרברב. באותו מחיר, ברק מונע את הקרדיט גם מיריבו השני, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי.

2. חיפוי על המחדל המודיעיני החמור בשנים שקדמו לגילוי הכור, שבהן הצליחו הסורים להסתיר את הפרויקט לחלוטין מעיני אמ"ן והמוסד. הכור התגלה כמעט ברגע האחרון שבו אפשר היה להפציצו מבלי לגרום נזק סביבתי חמור. אבל בהיעדר דיון ציבורי, המחדל המודיעיני לא נחקר.

3. הסתרת השקרים שסופרו לציבור בחודשים שקדמו לפעולה, כאילו סוריה מתכוננת לתקוף את ישראל, במטרה להסוות את ההכנות לתקיפה.

מעניין אם הצנזורית הראשית, תת-אלוף סימה וקנין-גיל, סבורה שבהחלטתה להמשיך לפסול את הפרסום היא שומרת על ביטחון המדינה - או שהיא רק ממלאת את הנחיות הממונים עליה בלשכת שר הביטחון ובאגף המודיעין, החרדים לתדמיתם ומעוניינים להזיק ליריביהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות