טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התחנה הבאה, בערבית

תגובות

בניגוד לרבים אחרים, אני דווקא מבסוט מרכבת ישראל. אני נוסע הרבה ברכבת לצורכי עבודה, ומספר הפעמים שאיחרתי בגללה הוא זניח ובוודאי קטן ממספר הפעמים שהייתי מאחר לו נסעתי ברכב פרטי. כמעט תמיד יש לי מקום לשבת, המיזוג מצוין, יש שולחן למחשב ולרוב אני מצליח להפוך שעה אבודה ומתסכלת בפקקים, לשעה יעילה ברכבת.

רבות מנסיעותי הן בקו בית שמש-חיפה, ושם יש בונוס מלבב - הנוף. שפלת יהודה מתחלפת במגדלים של תל אביב, ואלה נעלמים במהרה לטובת הפרדסים בשרון אשר נושקים לגבעות הכורכר בואכה בנימינה. רכס הכרמל במלוא הדרו מחליף את הגבעות והים נושק לקרון מצד שמאל. נופי המולדת המוכרים יפים בכל נסיעה.

אך רגע לפני שאני מתחיל לזמזם "הוי ארצי מולדתי" בהשראת הנופים שבחוץ וקולו של הכרוז, המודיע על תחנת בת גלים בחיפה, אני נזכר שהמולדת הזאת ונופיה אינם נחלתי בלבד. ברכבת יושבים אתי אזרחים ערבים, ששפת אמם ערבית ושורשיהם נטועים עמוק בנופים הללו. אך הכרוז ברכבת לא מודיע על התחנה הבאה בשפתם אלא בשפתי בלבד.

זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות, להדרת שפתם ותרבותם של הערבים מהמרחב הציבורי. אפילו כאשר הרכבת נכנסת לתחנות בערים המעורבות - עכו, חיפה, לוד - הערבית לא קיימת. לא בלוחות הזמנים, לא בשילוט האלקטרוני ולא בכריזה. מובן שלהדרת הערבית יש משמעות פונקציונלית מבחינת הנוסעים הערבים, במיוחד אלה שהעברית שלהם אינה כה טובה. אבל שפה היא גם זהות ושייכות. בשביל אזרח ערבי, בין אם הוא שולט בעברית ובין אם לא, לשמוע רק עברית זו תחושת זרות. במולדתו. מעולם לא התנסיתי בכך, אבל אני בטוח שזה נורא להרגיש זר במולדתך. לא הייתי רוצה להרגיש זאת אף יום בחיי, ואיני רוצה שהאזרחים הערבים ירגישו כך בישראל.

הנוכחות של הערבית במרחב הציבורי, במקומות כמו הרכבת, תשפיע לטובה על יהודים ועל היחסים בין יהודים לערבים. כאשר הילדים שלי וחבריהם יסעו ברכבת וישמעו ערבית, הם יקבלו מסר שהמקום הזה הוא לא רק שלנו, היהודים, אלא הוא גם של הערבים. זה יקטין את העוינות, הטינה והפחד.

אין מדובר בוויתור של הצד היהודי במאבק בין יהודים לערבים על הארץ הזאת. אני מאמין שזה רע מאוד ליהודים לחיות במדינה שבה המרחב הציבורי משאיר חמישית מאוכלוסיית המדינה בחוץ. ואני בטוח שזה טוב ליהודים שילד ערבי ייסע ברכבת וירגיש שהמקום הזה הוא שלו. כי ביום שבו כל בני הארץ ירגישו שהמקום הזה שלהם, וגם של העם האחר, יהיה טוב יותר לכולנו.

אני מייחל ליום שבו המרחב ציבורי בישראל יהיה משותף לאזרחים היהודים והערבים, ואני פועל לכך שיהיה בו ייצוג לשפה, לסמלים ולתרבות של אלו ואלו. מרחב ציבורי שיש בו דומיננטיות והגמוניה מוחלטת של שפה, סמלים ותרבות יהודית-עברית-ציונית, והדרה כמעט מוחלטת של השפה והסמלים הערביים, הוא מרחב ציבורי שהאזרחים הערבים מרגישים בו זרים במולדתם. ואני, יהודי וציוני, רואה אותם בזרותם ונפגע מכך בעצמי. לא כך אני רוצה לראות את מדינתי.

פורום "שותפות שראקה", יחד עם האגודה לזכויות האזרח, יצאו בקמפיין ציבורי שמטרתו לקדם הוספת כריזה ושילוט בערבית ברכבת. לרכבת ישראל יש הזדמנות, קלה יחסית, למהלך מרחיק לכת מבחינת היחסים בין יהודים לערבים במדינה. למען החברה הישראלית כולה, אני מקווה שהיא תעמוד באתגר ותסלול את הדרך למוסדות אחרים שילכו בעקבותיה.

הכותב הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי וחבר בפורום שותפות שראקה, ארגונים למען דמוקרטיה, שוויון ושותפות יהודית-ערבית
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות