חייל ישראלי הרג מחבל - סיפור שגרתי כמעט. חיילת הרגה מחבל - וישראל יוצאת מגדרה מרוב התלהבות מגיבורת הרגע, רב"ט ש' מגדוד קרקל. לרוסים יש את פוסי ריוט, ולנו יש את פוסי קרקל, חתולה, או שמא נאמר קרקל, גם הוא טורף ממשפחת החתולים, על גג פח לוהט. תמונתה כשהיא עומדת מפוסקת רגליים על מכסה המנוע של ג'יפ, בפוזה קרבית ומגוחכת, חמושה מכף רגל ועד ראש, רובה ה"תבור" האימתני שלה מכוון אל על, עיטרה עמודים ראשונים. התמונה הזאת לא יכלה שלא להזכיר את שערי חוברות הסטאלג החולניות של ילדותנו. "הסתערתי וחשבתי על ההורים שלי", זעקו הכותרות הראשיות, מלבות יצרים שונים ומשונים. לא היה חסר הרבה וש' היתה גם מזכירה את סבתא וסבא, אולי סבא-רבא - מהשואה.
טוב שהמחבל נהרג. ש' פעלה היטב ומנעה הרג גדול יותר על גבול מצרים. היא כנראה גיבורה, תחקיר צה"ל טרם הושלם. אבל מכאן ועד החינגה המחליאה הזאת - ארוכה הדרך. הרמזים פוזרו היטב: לא חייל, גבר-גבר, הוא שהרג את המחבל, אלא נערה צעירה ומצודדת - הנה היא מטושטשת פנים, אבל מגלה טפח מגופה החטוב במדים, בטח במדים, בתמונה של מלחמה וארוטיקה, דם וסקס. רמבו בגוף אשה מתוצרת כחול-לבן, הסרט בדרך.
אחרי החיילות שהורגות בג'וי סטיק, גם להן הוקדשו כתבות שער סוגדות, יש לנו עכשיו את הדבר האמיתי: חיילת שהורגת ברובה. ישראל שהלהיבה את העולם בראשית דרכה בשל השוויון בין נשים לגברים, שהיה אז מעט אמיתי יותר, חלוצות וחלוצים, לוחמות ולוחמים - עושה זאת שוב. רחל סבוראי הלכה עם מאיר הר-ציון לפטרה וחזרה בחיים; נתיבה בן יהודה, ה"ג'דה הבלונדינית" של הפלמ"ח, הפעילה את הדוידקה בצפת - ועכשיו יש לנו גם את ש' מקרקל.
אבל שם המשחק לא השתנה: מצ'ואיזם גברי ומיליטריסטי, אלים ושוביניסטי, אף אם בגדוד אחד של צה"ל נותנים גם לנשים לשחק בו קצת. ש' התחפשה לגבר: לובשת את בגדיו, נועלת את נעליו, מחזיקה ברובה שלו והורגת כמותו, ולכן היא גיבורה. מה אמרו מעריציה של גולדה מאיר? שהיא "הגבר היחיד בממשלה".
הדרך לשוויון מגדרי עוד ארוכה וכואבת, הקיפוח בעיצומו, אבל יש לנו את ש' מקרקל כהוכחה ניצחת לשוויון המדומה. זה לא יושג בשדות הקטל, הדרך לשוויון לא עוברת דרך קנה הרובה והרג מחבלים - הרי גם ההתפעלות מש' נובעת כל כולה מיצרים גבריים. חברה כה גברית, עם פערי משכורות כה משוועים בין נשים לגברים, שכל ציוויה הם גבריים וכמעט כל מקבלי ההחלטות הגורליות שלה הם גברים, לא תיוושע ולא תהפוך לצודקת ושוויונית יותר בגלל שש' הרגה מחבל.
אבל ש' לא היתה לבדה בקרב. יום אחרי שהפכה לגיבורה, הפציעה בשמי חיינו גם חברתה, החיילת האלמונית, שנקלעה לקרב והסתתרה. גם אם במרומז, הביקורות שהושמעו כלפיה הזכירו לנו שבסופו של יום מדובר באשה.
הלוחמת הזאת לא היתה גבר-גבר. כשהאש פרצה היא בדיוק היתה בטלפון עם אמא, כמה נשי, והיא התחבאה מאחורי גלגלי ההאמר, כמה לא גברי. אבל החיילת הזאת מנעה כנראה בהסתתרותה את הריגתה או את חטיפתה. רק דמו לעצמכם מה היה קורה אילו נחטפה, אולי היתה פורצת עוד מלחמת שווא להשבתה. הוריה נאלצו לצאת למערכה ציבורית על שמה הטוב של בתם, מפרטים כל אחד מצעדיה הטקטיים, היא עצמה כתבה מכתב נרגש בדף הפייסבוק שלה. ייתכן שגם היא היתה גיבורת היום, ספק רב אם תוכר ככזאת. עוד יום-יומיים תשכך החגיגה, החיילים הגברים ימשיכו להרוג ולהיהרג, מדי פעם תעשה זאת גם חיילת, לקול תשואות ההמון. והשוויון - הוא יימצא הרחק משדות הקטל הללו.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
