טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דווקא כן פליטים

תגובות

היוזמה הממשלתית להעלות לסדר היום הציבורי את קורותיהם של יהודי ארצות ערב, ואת הנסיבות שבהן הגיעו לישראל, מעוררת כעס והתנגדות. אישי ציבור פלסטינים, בהם חנאן עשראווי וח"כ אחמד טיבי, טוענים כי אלה שקרים חצופים. אליהם הצטרפו מעל דפי עיתון זה גדעון לוי ("כמה מולדות יש לכם", 20.9) ויפעת ביטון ("עוד דרך לאפליית המזרחים", 19.9). אין להתפלא על ההתנגדות הזאת, שכן קורותיהם של יהודי ארצות ערב מטלטלות עד היסוד את תפישות העולם של המתנגדים, ואת האמיתות שעליהן גיבשו את עמדתם הפוליטית.

הרבה לפני הופעת הציונות חיו היהודים תחת שלטון מוסלמי במזרח התיכון ובצפון אפריקה כמיעוט חשוף ופגיע. הם נחשבו לבני חסות וככאלה, שילמו מס מיוחד. חייהם ורכושם הובטחו באופן רשמי, אך בתמורה הם נאלצו לסבול צורות שונות של אפליה חוקית וחברתית.

בתערוכה המוצגת כעת בפאריס על יהודי אלג'יריה מובאת עדותו של מבקר איטלקי בעיר אלג'יר בשנת 1811: "יהודים חשופים לכל צורה של פגיעה והטרדה... הם אינם יכולים לרכב על סוסים, אלא רק על חמורים, מכיוון שהסוס הוא חיה אצילה... יהודים אינם מעזים להתקרב לבאר או למעיין, שמא מוסלמי שותה מהם... מלבושם חייב להיות שחור, צבע שנחשב לבזוי בעיני המוסלמים... המוסלמי מצווה על היהודי העובר לפניו ברחוב להיות משרתו. אחרים משתעשעים במריחת בוץ על ידיהם, פניהם, שיערם ומלבושם של הילדים היהודים".

משנות ה-40 של המאה ה-20 הידרדר מאוד מצבם של היהודים בארצות ערב. בשנת 1941 נרצחו 150 יהודים, בהם תינוקות, בפוגרום של יומיים בבגדד ("פרהוד"). בנובמבר 1945 נרצחו בטריפולי שבלוב 133 יהודים ומאות נפצעו. בשנת 1948 נרצחו עשרות יהודים בסדרה ארוכה של התקפות בערים הגדולות של מצרים. במקביל הורו ממשלות ערביות על הלאמות רכוש של יהודים, הקפאת חשבונות בנקים ופיטורים המוניים. המדיניות הזאת לא הבחינה בין ציונים ולא-ציונים; היא לא הפרידה בין מי שקיוו להישאר במקומות שבהם חיו אבותיהם מאות שנים, ולבין מי ששמחו לעזוב. מכ-850 אלף יהודים נותרו כיום במדינות ערב רק כמה אלפים.

העובדות האלה מפריכות את המיתוס המושמע לעתים תכופות, כאילו יהודים חיו בביטחון תחת השלטון המוסלמי, וכי הבעיות שלהם התחילו למעשה עם הציונות. ההיפך הוא הנכון: הציונות היא הפתרון לבעיה, היא המענה למצוקתם ולהשפלתם של יהודי ערב, ומדינת ישראל נדרשת לדאוג להם בדיוק כפי שהיא נדרשה לדאוג ליהודי אירופה.

הציונות, אם כך, גם אינה פרויקט קולוניאלי מערבי, כי אם מענה ליהודים ילידי המקום, שחיו במזרח התיכון עוד טרם הופעת האיסלאם. כל אלה מחזקים את הצורך במדינת לאום יהודית, ומחלישים מאוד את הטיעון בדבר האוטופיה המחכה לכולנו במדינה דו-לאומית, או אם תתממש הדרישה להשבת פליטים פלסטינים לישראל.

תמוהה מאוד עמדתם של אלה בחברה האזרחית בישראל, המחשיבים עצמם לנאורים וממהרים להתעניין בגורלם של פליטים בכל רחבי העולם, אך מפנים עורף לכאבה של כמחצית מאוכלוסיית המדינה. הם מפנים עורף לכאבה של ז'נט דלאל, שאביה נכלא ועונה בשנות ה-70 על ידי השירות החשאי העיראקי בבגדאד, ומאז הוא אינו מסוגל לתאר מה עבר עליו שם; הם מפנים עורף לעדה אהרוני, שאביה לקה בהתקף לב כמה ימים לאחר שגורש ממצרים ב-1949, כאשר גילה כי השלטונות שם הקפיאו את חשבון הבנק שלו והותירו אותו חסר כל; הם מפנים עורף ליום טוב עסיס, שזוכר כיצד ב-1947 הגיף באימה את תריסי ביתו בעיר חאלב, כששמע את ההמון שואג "לגרש את היהודים".

חמור אולי מכל הוא העיוות המוסרי שבדברי ח"כ טיבי, השואל "כמה מולדות יש לכם". הוא הופך את היוצרות ומושיב את הקורבן - שוב - על ספסל הנאשמים. ראשית השפילו והפלו את היהודים בארצות ערב, ועכשיו הם צריכים להצטדק ולהסביר כמה מולדות יש להם? מתי בדיוק נהפכו לציונים? ובכן, אם לא היו ממררים את חייהם, אולי היו נשארים במקום שבו נולדו. במקום להסתכל במראה ולבחון מה עוללה החברה הערבית ליהודים, טיבי מעדיף להאשים את הקורבנות.

ממשלת ישראל תורמת כעת את חלקה - באיחור אמנם - להעלאת הנושא לסדר היום. הגיע הזמן שגם החברה האזרחית, ובעיקר האקדמיה והתקשורת, תתרום את חלקה.

הכותב הוא עיתונאי וחוקר עצמאי, שפירסם סדרת תחקירים על יהודי ארצות ערב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות