רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיתון זה עסק

אם עיתון מפסיד כספים ללא הרף, הוא ייסגר בסופו של דבר. עיתונים הם עסק כמו כל עסק אחר, הם פועלים בסביבה משתנה והישרדותם תלויה ביכולתם להתאים את עצמם למצב החדש. כאשר אין הם מצליחים בכך הם חדלים להתקיים. אחדים מהעיתונים המפורסמים של אמריקה - "רוקי מאונטיין ניוז", "סיאטל פוסט-אינטליג'נסר" - נסגרו. רבים אחרים עומדים על סף פשיטת רגל. האם גורל זה צפוי לאחדים מעיתוני ישראל?

דבר אחד מבדיל בין עיתונים למוצרים אחרים. לעיתונים יש מדיניות המשתקפת במאמרי המערכת, מדיניות שקוראי העיתון אוהבים או שונאים. בנוסף ישנם עמודי הדעות, שמשקפים בדרך כלל את דעות העורך או הבעלים, ולפעמים דעות אלה זולגות גם לעמודי החדשות. בתקופה שבה האינטרנט מספק לרוב האנשים את החדשות, מאמרי הדעות והפרשנים הם אלה שמושכים קוראים לעיתון זה או אחר, או לחלופין, מרחיקים אותם ממנו. ייתכן שעורך או בעלים של עיתון, שדבקים באידיאולוגיה שלהם, מתנהלים באומץ, אך ייתכן גם שהם אחראים להחמרת מצבו הכלכלי של העיתון. כמו ספינה, עיתון יכול לטבוע כשדגליו האידיאולוגיים מתנופפים בראש התורן.

בימים אלה, דעת הקהל ברוב מדינות המערב נחלקת בין ימין לשמאל, או בין שמרנים לליברלים. זה נכון במיוחד לגבי ישראל. קוראים נוטים להעדיף עיתונים שדעותיהם תואמות לדעותיהם הפוליטיות ולהתרחק מעיתונים המבטאים דעות המנוגדות לשלהם.

בישראל, שבה הדעות הפוליטיות נחלקות באופן שווה פחות או יותר בין הימין לשמאל, היה אפשר לצפות שגם העיתונים יהיו חלוקים באופן דומה - שחלקם יפנו לאנשי שמאל ואחרים לאנשי ימין. ואולם, רוב העיתונים נוקטים זה שנים קו שמאלני. זה נכון לגבי "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", ובאחרונה גם לגבי "מעריב", שבעליו החליט לפני שנים אחדות שהעיתון יפנה שמאלה, ובכך נטש את לקוחותיו הימנים, שהיו נאמנים לו שנים. מאחר שכעת התחרו שלושת העיתונים על אותם קוראים, סופו של "מעריב" היה בלתי נמנע.

עוד כתבות בנושא

מי היה אמור למשוך קוראים שאהדתם נתונה לימין? לחלל הריק שנוצר נכנס "ישראל היום", חינמון - כמו "מטרו אינטרנשיונל" השוודי, המשתמש במודל עסקי המבוסס רק על הכנסות ממפרסמים - שנהפך לעיתון הנקרא בישראל. הצלחתו דומה מאוד להצלחת ערוץ "פוקס ניוז" בארה"ב, שפנה לפלח השמרני של צופי הטלוויזיה האמריקאים ועבר את סי-אן-אן במספר צופיו וברווחיותו. "הוא מצא נישה שהיא מחצית מהעם האמריקאי", אמר צ'ארלס קראוטהאמר על רופרט מרדוק, הבעלים של רשת "פוקס". דברים דומים אפשר לומר על שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" - הוא מצא נישה, שהיא חצי מעם ישראל.

"הארץ" הוא מקרה מיוחד. הנישה שלו היא הפלח האינטלקטואלי של החברה הישראלית. רבים מהם נוטים לשמאל, אך ודאי שלא כולם. הקו שנוקטים מאמרי המערכת של "הארץ", המצליפים ללא הרף בממשלה, והשקפתם של רוב הכותבים של מאמרי הדעות, המגנים השכם והערב לא רק את הממשלה אלא את ישראל עצמה ואת צה"ל, נמאס על רבים מאלה שהיו קוראיו בעבר - או עשויים להיות קוראיו בעתיד - שבשום אופן אינם מוכנים להתקרב אליו בהווה. מאחר שבסיס הלקוחות של "הארץ" מצטמק מיום ליום, האם הוא יצליח לשרוד?



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות