09:27
תמוה הדבר שפתאום נזכר אהוד ברק לגייס את החרדים, והנחה את צה"ל לשלוח בשבועות הקרובים צווי התייצבות לראיונות בלשכת הגיוס לכ-15 אלף צעירים חרדים, בגילי 17-19. למרות הכותרות המרשימות, הרי שאין מדובר בצווים לגיוס מיידי אלא בתהליכי מיון שיארכו כשנה. ברק הנחה את הצבא להגיש לו תוכנית חדשה שתתחשב בפסיקת בג"ץ, בצורכי צה"ל, בצורך לשוויון בנטל ובהתאמת המתגייסים החרדים לשירות. אולם כל בר דעת מבין שתוכנית ברק ועיתוי פרסומה קשורים בבחירות המתקרבות. הצגת מודל גיוס חדש, שבוודאי תהיה מלווה בעימות קולני עם המפלגות החרדיות, עשויה לשרת את מפלגת העצמאות, הנאבקת על חציית אחוז החסימה.
ברק ניסה למעשה להחיות סוס מת. ההישג הגדול של הציבור החרדי בישראל מהכרזתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקדמת הבחירות, הוא ללא ספק דחיקת נושא גיוסם מסדר היום הציבורי. ראו זה פלא: רק לפני שלושה חודשים היה ברור לכל שמהלך שיכשיר את גיוס החרדים לצבא הוא רק עניין של זמן, והנה שבועות ספורים חלפו והנושא כאילו נגוז.
רק לפני שלושה חודשים הגישה ועדת פלסנר המלצות מרחיקות לכת, ובהן גיוס כ-80% מהחרדים בכל שנתון למסלולי שירות צבאי או אזרחי; קנס מיידי בגובה 7,500 שקלים לכל סרבן גיוס, וקנס נוסף של 75 שקלים על כל יום של אי התייצבות לשירות צבאי; ביטול קצבת הישיבה והזכות למלגת הבטחת הכנסה לאברכים, ביטול הסטטוס של בחור ישיבה במוסד לביטוח לאומי וביטול זכאות לתמיכת המדינה בדיור, במשכנתאות ובארנונה. הממשלה לא קיבלה את ההמלצות, בין נתניהו לשאול מופז פרץ משבר - והסוף ידוע.
לפי הסקרים האחרונים, הקדמת הבחירות מסתמנת ככישלון מהדהד לקדימה והצלחה מסחררת לליכוד בראשות נתניהו, ואין זה פלא. בזיכרון הציבורי הקולקטיבי, הניסיון להביא לגיוסם לצבא צעירים חרדים ייכרך אוטומטית בכישלון השיחות בין נתניהו למופז.
מדינת ישראל הולכת לבחירות ללא פתרון חלופי לחוק טל, והלוחמים שהובילו את הנושא צפויים לחזור מובסים מהמערכה, לאחר שמספר המנדטים של קדימה יצטמצם, והשפעתה תהיה פחותה לאין ערוך מזו של היום. גם כוחו הפוליטי של אהוד ברק הולך ומתמעט והוא נתון לחסדיו של נתניהו שלא רוצה לפעול בעניין.
האיום האיראני והמצב הכלכלי יתפסו במערכת הבחירות את מרב תשומת הלב, בממשלה החדשה שתקום תחת הליכוד, ש"ס והחרדים יהיו שותפים קואליציוניים טבעיים, והם כבר ידאגו למסמס את הנושא.
גם ידיו של הציבור החילוני, שרצה לראות את בני הישיבות "עולים על מדים" – לא נקיות. ארי שביט פירסם ב-12.7.2012 מאמר ב"הארץ" שבו התריע כי "אם הלחץ שיופעל על החברה החרדית יהיה פתאומי ומוגזם - היא תשוב ותתקפד בתוך עצמה. אם התחושה של בני ברק תהיה שהיא נמצאת תחת הפגזה - היא תשיב מלחמה שערה".
וכך היה. במקום לנצל את המומנטום, להידבר עם מנהיגי החרדים ולנסות להגיע לפתרון מוסכם, החל עליהום תקשורתי וציבורי נגד הציבור החרדי. פרק ב' במחאה החברתית יצא לדרך, והפעם דרשו ההמונים שוויון בנטל הביטחוני. הפוליטיקאים, שביקשו לרצות את ההמון ולצבור הון פוליטי, הצטרפו גם הם למקהלה. כשמסביב כל השאר רק הסיתו נגד ההשתמטות החרדית וניצלו כל במה וכלי תקשורת על מנת לנגח את החרדים כמוצאי שלל רב, הפוליטיקאית היחידה שנהגה באחריות והקפידה שלא ללבות את האש היתה דווקא שלי יחימוביץ', מנהיגת מפלגת העבודה, שהבינה שעל מנת להגיע לפתרון אמיתי חייבים לייצר דיאלוג ולהפסיק את השימוש המיותר בשפה מסכסכת, שכל מטרתה להגביר את העוינות והפילוג.
לו מופז ופלסנר היו בוחרים להגיע למתווה מוסכם ומתגמשים במו"מ עם קברניטי הציבור החרדי על מכסות קבועות או על שירות ביחידות העורף או על שירות אזרחי למשל - אז לא זו בלבד שהיתה מושגת תוצאה היסטורית שהיתה מפוגגת את אחד המתחים הגדולים בחברה הישראלית, אלא קרנו של מופז היתה עולה בדעת הקהל כמי שחולל את אחת המהפכות הגדולות מאז קום המדינה.
בינתיים בפורום לשוויון בנטל קולטים את המצב, מבטיחים לא לוותר לפוליטיקאים ומזהירים ש"אם לא נראה שום שינוי בעתיד הקרוב יוסרו הכפפות, נקצין את צעדינו ונאלץ את המערכת לפעול ליישום חוק שרות ביטחון". הם יכולים להמשיך למחות במרץ. הציבור החרדי מצדו כבר למד לא להתרגש.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
