טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שקורה עכשיו בגל"צ

תגובות

לפני כשבועיים, באחת מארוחות החג, הזדמן לי לשבת ליד בחור ירושלמי צעיר המשרת במשמר הגבול בשנה האחרונה. בין המנות שוחחנו על השירות שלו בכפרים הערביים שבסביבות ירושלים. הוא סיפר על הבדיקות שהוא עורך לערבים בהם הוא נתקל, על קשירתם באזיקונים מהודקים היטב "כדי שיכאב להם", על זה שהוא לא נותן לפלסטינים שעיכב ללכת להשתין, על חברים שלו שנעצרו לאחר שהתגלה שגנבו כסף משב"חים ועוד עלילות גבורה מעין אלו.

לא ניתן היה לגשר על הפער שבין אווירת החג הנעימה לתיאורים של הבחור. ברור היה גם שאיש מהנוכחים לא רוצה לשמוע או לחשוב על מה שהוא סיפר. כששאלתי אותו למה הוא נוהג כך, הוא הסביר שבעבר המפקדים הבכירים גיבו את פעולות הלוחמים בצורה כמעט מוחלטת, אבל היום ההגבלות עליהם קשות יותר. אירועי ירי נחקרים, סיפר, ולכן אנחנו צריכים למצוא דרך אחרת לגרום להם לפחד מאתנו, להבין מי אחראי, מי השולט.

אני מכיר את הלוחם הזה מאז שהיה ילד. אני גם מכיר את אחיו והוריו ויכול להניח שאת תהליך הדה-הומניזציה שהוא מתאר מבלי משים, הוא עבר בעת שירותו הצבאי.

לפני כמה שבועות שיחרר הזמר יזהר אשדות את שיר הנושא של אלבומו החדש, "עניין של הרגל", שכתבה רעייתו, אלונה קמחי. אשדות שר את מה שהמג"בניק מספר: "ללמוד להרוג זה עניין של תנופה, מתחיל בקטן ואחר כך זה בא... תחילה רק תרגיל, קת הולמת בדלת, ילדים המומים, משפחה מבוהלת... הלב מתפרע, פועם מבוהל, הוא יודע - להבא זה יהיה יותר קל. הם לא איש, לא אשה, הם רק חפץ, רק צל. ללמוד להרוג זה עניין של הרגל... ללמוד אכזריות זה עניין של תנופה, זה מתחיל בקטן ואחר כך זה בא. כל ילד הוא גבר, תאב ניצחונות. ידיים לעורף, רגליים פסוקות".

ביום ראשון החליט מפקד תחנת גלי צה"ל, ירון דקל, למנוע את השמעת השיר בתחנה. "בשל תוכנו של השיר, הבז לחיילי צה"ל, החליט מפקד גל"צ כי אין מקום בגלי צה"ל לחגוג היום באופן מופגן שיר המגנה ובז לחיילי צה"ל ולאלה שהקריבו את חייהם למען ביטחון המדינה", הודיעה גל"צ.

תחת שרביטו של דקל הכניסה באחרונה תחנת הרדיו הצבאית לשידוריה סיסמה חדשה: "מה שקורה עכשיו". עד השבוע הסלוגן הזה נשמע סתם נבוב, אבל הצנזורה על שירו של אשדות הוכיחה שהוא גם הפוך לדרך שבה פועלת גל"צ. בהחלטתו, דקל אמנם קלע היטב להמיית לבו של העם, כפי שהיא משתקפת מהתגובות לפסילה: מה שקורה עכשיו הוא, שרבים לא רוצים לדעת, לא רוצים לשמוע ולא רוצים לחשוב על מה שנעשה בשמם ומה קורה לילדיהם כשהם לובשים מדים והופכים מנערים לכוח כובש.

אבל דקל הוא לא איש יחסי הציבור של צה"ל אלא עיתונאי, שצריך לדווח למאזיניו על מה שקורה בכל סיור של חיילים ובכל מחסום שמאיישים לוחמי מג"ב. "לבנו כבר גס והעור כה עבה, חירשים ועיוורים בבועת ההווה", שר אשדות. בצנזורה שהטיל עליו דקל הוא הוכיח שכל מלה נכונה ובחר להסתיר את האמת, לייפות את המציאות ולטפוח לעצמנו על השכם. זו טעות וזה בוודאי לא מה שבאמת קורה עכשיו.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות