והארץ שוב כמרקחה, כמאמר הקלישאה. הסומק חזר ללחייהם של פרשנים למיניהם ופוליטיקאים לזניהם. שכן, נתניהו החליט ללכת לבחירות וביבי קפץ על הסקרים המחמיאים שנקרו בדרכו ורץ לבשר לעם על המשך הדריכה במקום לעוד ארבע שנים.
ההצגה תימשך שלושה חודשים תמימים. כדאי בכל זאת לתת את הדעת על פן אחד, ליתר דיוק פנים רבים, שנעלמים מן העין בהצגה הזאת. לפני ארבע שנים, אני מודה, לא הצבעתי בבחירות. נמנעתי אז, לא מפני שאינני מאמין בדמוקרטיה אלא בגלל סיבה מאוד פשוטה; לא היה לי למי לתת את קולי. והנה, למרבה הפלא, בהתרגש הבחירות החדשות עלינו העמדה ההיא שלי מקבלת כעת משנה תוקף.
שכן משיח הבחירות שהולך ומתלהט נושבת לה שוב הרוח הרעה. הבחירות בישראל, כמו תמיד, מתנהלות כבחירות של "יהודים-דמוקרטים", כיאה למדינה ה"יהודית-דמוקרטית". מתחת לפני השיח הזה מסתתרת לה האמת המרה: לאזרח ערבי ליברל, חילוני, דמוקרט והגון אין מה לחפש בבחירות האלה. ההצגה ה"דמוקרטית" הזאת נועדה להקים ממשלות על טהרת היהודים בלבד.
כפי שהדברים נראים כרגע, גם כעבור ארבע שנים עדיין אין לי למי לתת את קולי. לעמדה זאת סיבות רבות. די אם נקשיב לשיח המפלגתי שמתפרץ בימים אלה מעל כל מרקע ומושמע בכל במה, כדי להבין את חוסר התוחלת בהצבעה. הפרשנים והפוליטיקאים החלו לערוך חישובים, להקים ממשלות ולפרק קואליציות, להכתיר איש כזה או אחר שיטפל באיום האיראני ולמנות לו עזר כנגדו פלוני או אלמוני.
בשיח ה"דמוקרטי" הזה מתעלמים מחמישית מאזרחי המדינה. שנים על גבי שנים נוהגים להכניס את כל המצביעים הערבים לסל אחד שנקרא "המפלגות הערביות". אמצעי התקשורת הולכים בעקבות מכוני הסקרים ומנציחים את הבורות בקרב הציבור הרחב.
התקשורת הציונית המגויסת יודעת לכרוך יחד את הח"כ היהודי, הכשר לכל הדעות, דב חנין ממק"י ואת הח"כ הערבי, אברהים צרצור שמו, איסלאמיסט מרע"ם, ולהכניסם לאותו סל שנקרא "המפלגות הערביות". לא צריך להזכיר שמק"י כשמה כן היא - מפלגה קומוניסטית ישראלית. הדגש במפלגה זו, מאז ומתמיד, הוא על היותה מפלגה ישראלית פטריוטית שחברים בה יהודים וערבים.
אך השקר הגדול מכולם הוא נשיאת תואר הערביות על ידי המפלגה הנקראת רע"ם - הרשימה הערבית המאוחדת. שכן מבחינת הרכבה ומהותה מפלגה זו איננה ערבית ואיננה מאוחדת כלל וכלל. ידוע שהציבור הערבי מורכב מעדות שונות - מוסלמים, נוצרים ודרוזים. אך ראו זה פלא: במפלגה זו אין זכר לשתי הקהילות הערביות - הנוצרית והדרוזית. הדבר מצביע יותר מכל על כך שזוהי בסך הכל מפלגה מוסלמית בדלנית, וכך היא נתפשת גם בעיני הציבור הערבי עצמו. הדבר מתבטא בבחירות לכנסת, שבהן לא זוכה מפלגה זו ולו בקול אחד מקולות המצביעים הנוצרים והדרוזים.
לכן, לקרוא לרע"ם מפלגה "ערבית מאוחדת" זו אחיזת עיניים ותו לא. קיומה של מפלגה כזאת, על טהרת המוסלמים והתנועה האיסלאמית, משרת מצד אחד את השלטון הציוני, שמדגיש את "יהדותה" של המדינה, ומן הצד האחר מפרק את הציבור הערבי לעדות דתיות ומנציח את הפירוד העדתי בתוכו.
אזרח ערבי חילוני, ליברל, דמוקרט והגון לא יכול להצביע למפלגות התומכות בקצב מדמשק ודומיו, כדוגמת חד"ש ובל"ד, או במפלגות איסלאמיות בדלניות כמו רע"ם. אזרח ערבי כזה גם לא יכול להצביע למפלגות ציוניות שמדירות אותו מהשלטון בארצו ובמולדתו מטעמים גזעניים. וכך, בהעדרה של מפלגה אזרחית אמיתית, אין למי להצביע בבחירות האלה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
