מה המשטרה רוצה מאיתנו?

משהו קורה בהר הבית. משהו טוב ומרגש. משהו מלמטה, שלא קשור לבחירות או לקמפיין. משהו שלא צריך מימון או הסבר. יהודים עולים לרגל, להר הבית. למרות הקשיים והפחד, למרות האיסורים ההלכתיים והסטיגמה, למרות ה"נפיצות" והתקשורת, יהודים עולים. באלפיהם. כבר אי אפשר להתייחס לתופעה כאל מיעוט או כאל קומץ מטורפים. הם באים מכל הארץ, מכל שכבות העם.

בחול המועד סוכות החליטה משטרת ישראל לצנן את פעמי הגאולה הללו בשרירות לב. בעוד גשר המוגרבים המוביל יהודים להר פקוק במאות העולים לרגל, על ילדיהם ולבם הרוגש, המשטרה החליטה, על דעת עצמה בלבד, לסגור את ההר ליהודים מחשש להפרת הסדר הציבורי.

כמובן שהסדר הוא קדוש והציבור הוא הערבים שבהר, לעולם לא ההיפך. יתרה מזאת: 15 יהודים נעצרו, עוכבו לשעות רבות ללא מתן סיבה, ושוחררו. מדוע לא הובאו למשפט? כי האנשים האלה לא עברו על שום חוק. המשטרה השתמשה בכוח שיש בידה לסגור ולפתוח את ההר באופן שרירותי, לצלם את היהודים הבאים בשעריו ולעצור את מי שבא לה, פשוט כי היא יכולה, כי היא רוצה להפחיד ולהרתיע. בית מקדש? פעמי משיח? זאת הפרה בוטה של הסדר הציבורי.

את אלו שנעצרו בהר החתימה המשטרה על מסמך שהיא אינה מוכנה לפרסם, ואף לא הסכימה לתת עותק לאלה שחתמו עליו, למרות בקשותיהם. מדוע? כי הוא מנוגד לחוק. במסמך מפורטים נהלים שהמשטרה המציאה על דעת עצמה, שאינם מבוססים על חוק או תקדים משפטי, ועניינם: "התנהגות ראויה של יהודים בהר הבית".

מה תיחשב, לדעת משטרת ישראל, התנהגות ראויה של יהודי שעולה למקום המקדש? ובכן, אסור לו להתפלל, אפילו לא ביחידות. אסור לו לקרוא תהלים, אסור למלמל ולא להשתטח. והדובדבן שעל הקצפת הוא חתימה שנדרשה מן העצורים על התחייבות "להימנע מכאן ולהבא מפרסומים שונים שיש בהם כדי להטעות את הציבור בנושאים הנוגעים לביקורי יהודים בהר הבית".

המשטרה, בפרשנותה המורחבת למושג "לשמור על הסדר הציבורי", פוגעת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הכולל גם את חופש הפולחן. היא יודעת כמונו, שעל מנת לסתור חוק יסוד יש לחוקק חוק אחר, השומר על מידתיות ותכלית ראויה, כמצוין בפסקת ההגבלה לחוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם. נושא המידתיות והתכלית אולי נתון לוויכוח, אבל דבר אחד ברור: לא חוקק חוק אחר המגביל את חוק היסוד.

למשטרה יש פרשנות מפליגה למושג "שמירה על הסדר הציבורי", אך היא פוגעת בחופש הפולחן.

כשהמשטרה ניסתה לאסור על קיום מצעד הגאווה בירושלים מחשש לפגיעה בסדר הציבורי (הקדוש), שלח אותה בית המשפט לכל הרוחות. שמירה על הסדר הציבורי זה התפקיד של המשטרה. אם היא לא יכולה להתמודד עם זה - שתלך הביתה. בסופו של דבר צומצם המצעד, גויסו עוד שוטרים, והגאים צעדו. המשטרה לא יכולה להסתתר מאחורי התירוץ הזה. לא אז ולא עכשיו.

שופטת בית משפט השלום בירושלים, מלכה אביב, פסקה לפני שבועיים כי יש מקום לאפשר ליהודים להתפלל בהר הבית, וכי העובדה שדעתם של המוסלמים אינה נוחה מכך, "איננה יכולה כשלעצמה למנוע מיהודי לממש את ציווי הדת ולהתפלל בהר הבית". את כדור ההחלטה היא גילגלה לממשלה, שאמורה לקבוע אם תותר תפילת יהודים בהר אם לאו, אבל עצם הקביעה ממשיכה את הרוח החדשה המפעמת כאן. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. אמן.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5