הסטייל של ז'בוטינסקי

מותו של חיים חפר ליבה מחדש את הנוסטלגיה לתקופת הפלמ"ח. מתוך מדמנת החיים הציבוריים שלנו, כאשר כמה מאנשי הציבור הם עבריינים לכל דבר והצניעות מהם והלאה, שוב עלו הגעגועים לארץ ישראל היפה, הצנועה והחלוצית.

ההתרפקות הנואשת על אותה תקופה רומנטית נגעה ללב כולנו. יחד עם זאת, יש בה חד-צדדיות מסוימת, שכן היא קשורה באופן הדוק בשלטונה של מפלגה אחת, שביחד עם קבוצת מפלגות אחיות, שלטה במדינה שלטון ללא מצרים עד שנת 1977.

קשה להימנע מן התחושה שמעבר לנוסטלגיה הרוחנית והנפשית, יש כאן גם נוסטלגיה פוליטית: שומו שמים! איך נפלה תנועת העבודה? איך נמוגה מפא"י?

מי שחשבו כי השלטון ההוא יתקיים לעד, היו בעצם דמוקרטים רק למחצה. כאשר התחלף השלטון הם ראו בכך אסון לאומי. אבל נניח לזה: גם מי שלא גדלו על ערכי תנועת העבודה יכולים להתגעגע לימי הפלמ"ח, להומור ולאווירת החברותא.

עוד כתבות בנושא

אבל יש גם נוסטלגיה אחרת, והיא קשורה באישיותו של זאב ז'בוטינסקי, מייסד התנועה הרביזיוניסטית. ז'בוטינסקי היה אדם ברוך כישרונות: הוא היה מדינאי, אך גם משורר. כישרונו הספרותי היה כישרון גדול ואמיתי - בשונה מכמה מנהיגים מן השמאל, שכתבו ספרים אך נעדרו כישרון ספרותי אותנטי.

התנועה הרביזיוניסטית שז'בוטינסקי הקים בשנת 1925, ושהיתה ונשארה החלופה האמיתית לשלטונה של תנועת העבודה, היתה גם יצירה אסתטית, לא רק פוליטית. ז'בוטינסקי הקים ובנה אותה כהשלכה של אישיותו. הדבר מתבטא במושג יסודי בעקרונות הרביזיוניסטיים, ה"הדר" - מושג שרבים ממתנגדיו לעגו לו מחוסר הבנה.

ההדר הז'בוטינסקאי הוא עיקרון אידיאולוגי ואסתטי. מדובר בתרבות כוללת - לא רק פוליטית - של יושרה ושל הגינות, תרבות שהיא במהותה אצילית. לא רק אצילות בלבוש ובהופעה, אלא גם אצילות פנימית, המקרינה על סביבותיה.

ז'בוטינסקי האמין שההדר יכול לשמש בסיס לחברה ציונית-יהודית חדשה. ההדר הוא שיחבר אותנו לתרבות המערב (שאותה העריץ), הוא שיוציא אותנו מגטו רוחני ונפשי. אפשר לומר כי באותה מידה שדת העבודה של א"ד גורדון והחלוציות של מפלגות הפועלים נתפשו כמנוף לנורמליזציה וכתרופות לעם היהודי החולה, כך גם ההדר של ז'בוטינסקי.

אם אנו מבכים היום את הסתלקותה של תרבות הפלמ"ח, וחושבים, בצדק, שהיה בה מן היפה והיתה יכולה לתקן את החברה של היום, כך גם היעלמות ההדר מכערת את ישראל. אילו היינו נאמנים לרעיון של ז'בוטינסקי, לא היינו נתקלים בתופעות המכוערות של שחיתות, רדיפת בצע, ניקור עיניים וחומרנות, והיינו זוכים לדור שונה לגמרי של מנהיגים.

הפלמ"ח איננו, גם ההדר איננו. אבל אלה המתרפקים על התרבות והערכים של תנועת העבודה, צריך שיכירו גם בתרומה זו של תנועת ז'בוטינסקי ויתנו לנוסטלגיה האחרת את מקומה הראוי לה.

הכותב הוא משורר

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות