טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה לא תקראו בעיתונים

תגובות

בשבוע שעבר פגשתי עיתונאים ותיקים ושמעתי מהם סיפורים על פוליטיקאים. סיפורי זימה כאלה כבר מזמן לא שמעתי: יצרים, איומים, תאי שירותים במועדונים אפלים - עלילות שיכולות לפרנס עשר טלנובלות.

אף פעם לא חשבתי שפוליטיקאים הם מלאכים, אבל לא האמנתי שהם מוכנים לסכן בצורה כזאת את המעמד והמשרה. טעיתי. מתברר שמשהו קורה לגברים בעמדות כוח. השררה מסנוורת אותם. היא מתנקזת אצלם הישר לתחתונים וגורמת להם להאמין שצומח שם משהו שמחסן אותם מפני כל סירוב. היא גם עוברת לכיס: כבר שמענו על מעטפות שעוברות מיד ליד ועל מקורבים שמוקפצים ממשרה למשרה.

על המקרים הקשים שומעים כשהם מגיעים לבית המשפט, לפעמים קוראים עליהם ברשת. העיתונאים ידעו לספר על מי שעדיין לא נתפסו. הם יודעים, אבל לא כותבים. זה לא שהם לא רוצים לכתוב, הם לא יכולים. למעשה, טוב שהם לא יכולים לפרסם הכל. במקרים רבים מדובר ברכילות שאין לה בסיס, לפעמים זו רכילות שיש לה בסיס אבל אין בה עניין לציבור. אבל יש גם ידיעות שיש להן בסיס ויש בהן עניין לציבור, ולמרות הכל לא תקראו אותן לעולם.

ידיעה עיתונאית חייבת לעמוד במבחני אמינות, דיוק ושמירה על צנעת הפרט. גם לבעלי שררה וכוח שמורה הזכות לפרטיות. הזכות קיימת אבל ערכה עומד ביחס הפוך למידת השפעתו של מי שדורש אותה. ככל שמישהו משפיע יותר על חיי, כך אני מתעניין יותר בחייו. יש לי עניין גדול במי שמשפיע על חיי. יש לי עניין גדול באשת ראש הממשלה, למשל, גם ביחסיה עם בעלה. מבחינתי זו לא רכילות זולה, זה מידע חיוני. היחסים לא רק מעניינים, הם ממש חשובים לי. שמעתי שהיא משפיעה עליו - יש לה השפעה? יופי, אשמח לדעת על מה היא משפיעה ואיך בדיוק היא עושה את זה.

אם אשת ראש הממשלה משפיעה על חיי, שרים משפיעים עליהם אפילו יותר. הייתי רוצה להאמין ששר בא למשרד בראש נקי. שיקוליו של שר שתיין שונים מאלו של שר פיכח, שיקוליו של שר מטרידן שונים משל שר מאופק. שר שהוא עבריין תנועה לא יכול להטיף לזהירות בדרכים ושר אוצר בזבזן לא יכול לקרוא לחיסכון.

אז למה עיתונאים רק מדברים ולא כותבים? הם לא כותבים כי גם הידיעות שצלחו את מבחני החוק והאמינות, חייבות לעבור מבחן נוסף. זה לא מבחן פשוט, כל הסיפורים ששמעתי בשבוע שעבר נכשלו בו. הוא נערך בקצה המסדרון, בחדרו של המו"ל. המבחן הוא מבחן החברות, כי חברות מבחינתו של בעל עיתון היא ערך עליון.

מפת החברויות של בעלי עיתונים ובעלי כוח ושררה היא מסועפת ומרנינת לב. קשרי הידידות שלהם חוצים גילאים ומפלגות. האהבה פורחת: שלדון אוהב את ביבי ונמרודי אהב את קצב. מוזס מ"ידיעות" אוהב את אולמרט וגם את ליברמן. איך יודעים העיתונאים על מי אסור למתוח ביקורת? מוזס היה עם אולמרט בגן? שירת עם ליברמן בטירונות? שמעם של קשרי הידידות הולך מקצה העיתון ועד קצהו. אין עיתונאי שלא שמע ואין עיתונאי שלא יודע: על חברים לא כותבים.

גם עיתונאים אוהבים. עיתונאים נמשכים לבעלי כוח. למשיכה הזאת הם קוראים "קשר עם מקור". במקרה הטוב, המקור מוסר מידע חיוני והעיתונאי מסדר לו הגנה מפרסום שלילי, במקרה הרע המקור מציע לעיתונאי להיות היועץ שלו ומסדר לו רכב, משרד ומזכירה.

עיתונאים צריכים לדווח על מה שרוצים להסתיר. ההנחה שהציבור רוצה לדעת מה מסתירים ממנו ראויה לבחינה מחודשת. זכותו של הציבור לדעת, אבל אין לו חשק לממש את הזכות הזאת. לפני חמישה שבועות דווח על שר שמתהולל במועדונים. הכחשה רפה פורסמה ותביעת דיבה לא הוגשה. השר חוגג ואיש לא מוחה. מי שעמד בראש לשכת ראש הממשלה הטריד עובדת ופרש. עכשיו הוא מושך בחוטים, מחדר אחר, ואיש לא מתרגש - את זה דווקא כן קראנו בעיתונים.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות