רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טורקיה לא רוצה להתפייס

עשרות ילדים בתלבושת אחידה חולפים על פני המצבה הקודרת של אתא-טורק. הם יוצאים מהאולם האפלולי, מתבוננים בהתפעלות בשני חיילי המשמר האימתנים שהוצבו בכניסה, ויורדים בגרם המדרגות הרחב. שם למטה, בטור עורפי, הם צועדים לעבר פינה אחרת במאוזוליאום המרשים, שנחנך כאן ב-1953 לזכר "אבי הטורקים". הם לא יעזבו בטרם יצטלמו לצד מכונית הקדילק השחורה שלו. היא נוצצת, וכך גם עיני הילדים.

הילדים עשו את כל הדרך מאיסטנבול, העיר השוכנת על הבוספורוס, במרחק של כמה מאות ק"מ מערבה משם. העיר שבה ניצבת היום, על שפת הגדה המזרחית של "קרן הזהב", אנדרטה מסוג אחר. ה"מאווי מרמרה". גם כן "מאוזוליאום", שנועד להנציח את תשעת הרוגי התקרית הקטלנית עם צה"ל. רבים מחלקי הספינה נשלחו לתיקון, אבל את סימני הקליעים השאירו. ההנצחה מחייבת.

בעוד המאוזוליאום באנקרה נועד להנציח את מייסד הרפובליקה הטורקית, ספינת הדמים נועדה להיהפך למקדש שנקשר ישירות לראש הממשלה הנוכחי, רג'פ טייפ ארדואן. "המדינאי הגדול ביותר שקם לרפובליקה מאז מות מייסדה", כך לפי תומכיו. "סולטאן ניאו-עותמני שסובל מסינדרום ההיבריס", לפי מבקריו. ביקור קצר בטורקיה עשוי לייצר כמה תובנות מעניינות על שלטון הסולטאן/המדינאי ועל יחסו למדינת היהודים:

ראשית, טורקיה אינה מעוניינת באמת להתפייס עם ישראל. כך מתברר מגורל היוזמה המבורכת של קרן פרידריך אברט, מכון ון ליר בירושלים ומכון GPOT באיסטנבול - לכנס עיתונאים ישראלים וטורקים שיעסקו ביחסי המדינות. פגישה שאורגנה לעיתונאים עם איברהים קאלין, היועץ הבכיר של ראש הממשלה, בוטלה ברגע האחרון. כך גם פגישה עם שר החוץ, אהמט דבוטולו. ניסיונות לראיין בכירים טורקים נתקלו בסירוב. לכולם "לוח זמנים צפוף". כמה מבאי הכנס הטורקים ביקשו להאיר את עיני המשתתפים הישראלים: טורקיה מרוצה מהמשבר. היא יזמה אותו. תקרית ה"מאווי מרמרה" תוכננה מראש. כך גם התקרית בדאבוס ב-2009: "חכי בסבלנות, תיכף יתחיל השואו", נאמר לעיתונאית של "מילייט" דקות לפני ההשתלחות הכאילו-ספונטנית של ארדואן בנשיא שמעון פרס.

שנית, אומרים הדוברים הטורקים, ישראל צריכה את טורקיה הרבה יותר מאשר טורקיה צריכה את ישראל. אין היום מכון חשיבה שאינו עוסק ב"מודל הטורקי" ובאפשרות לייצא אותו למדינות ערב המשתחררות. בעוד "האביב הערבי" מספק לטורקים הזדמנות לתפוס פיקוד במזרח התיכון, את ישראל הוא כולא בבדידותה המזהרת.

בלא התנצלות על תקרית ה"מאווי מרמרה" ובלא פיצוי למשפחות הקורבנות, ישראל יכולה לשכוח מנירמול היחסים, חוזרים ואומרים הטורקים. אבל הם גם מודים, שלו נתנה ישראל לאנקרה דריסת רגל בתהליך המדיני, לו איפשרה לה לתווך בינה לבין הפלסטינים, כי אז היה המשבר בא לקצו.

זה כנראה שורש העניין. ארדואן כאן כדי להישאר. עם תום הקדנציה שלו כראש ממשלה, הוא מתכנן להתיישב במשכן הנשיאות. כל זאת לאחר שישלים מהלך, שיעניק למוסד זה סמכויות נרחבות. אם הבריאות תאפשר לו, הוא עשוי להנהיג את ארצו גם עוד 15 שנה. עם קצת עזרה מאללה, הוא מקווה להנהיג את האזור כולו.

אלא שעד אז יהיה עליו לשמור על שלטונו במתכונתו הקיימת: בסיוטיו רואה ארדואן כיצד התפוררות משטר אסד מובילה להקמת ישות כורדית עצמאית בסוריה. זו עלולה לחבור לישות שכבר הוקמה בצפון עיראק, ומי יודע: רוחות "האביב הכורדי" עלולות לנשב גם מעל טורקיה ואיראן ולהחיות את חזון העצמאות הפאן-כורדית.

המדינאי שרצה להיות "סולטאן" מוכרח לוודא שאיננו מאבד את המדינה.

אנקרה
 



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות