טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל בדרך לבידוד עולמי

תגובות

מעבר לאופק הבחירות אפשר להעריך, כי ייתכן שממשלת ישראל הבאה תידרש למשא ומתן עם הפלסטינים. מו"מ שתחילתו תרחיש כזה או אחר, אך סופו, בכל הקשור לישראל לפחות, מותנה בתפישת עולמו של ראש הממשלה בכלל ובראייתו את הסכסוך הישראלי-הפלסטיני בפרט.

גם אם רוב המפלגות בוחרות זה זמן רב לטמון את ראשן בחול ולהתעלם מהסכסוך, וביתר שאת עם התקרבות הבחירות, הרי שתרחיש פסימי עלול להמריץ אותן באחת - אם לפני הבחירות ואם אחריהן. הסיבות האפשריות לכך רבות: מתיחות גוברת בהר הבית על רקע ניסיונות של הימין המשיחי לשנות את הסטטוס קוו הנוהג מאות שנים, מחאה חברתית של הפלסטינים בגדה, שתחילתה כלפי הרשות וסופה כלפי ישראל, אירוע "תג מחיר" קיצוני ואף תנופת בנייה בהתנחלויות, אם תמומש כוונת הממשלה לאשר חלקים מדו"ח אדמונד לוי.

תרחיש לא אלים, שסיכוייו נמוכים, עשוי להתממש לאחר בחירה מחודשת אפשרית של ברק אובמה, שיציג יוזמה אמריקאית חדשה. גם אישור בקשת הפלסטינים לקבל באו"ם מעמד של מדינה שאינה חברה יאפשר למחמוד עבאס, על פי הצהרתו, להתייצב למו"מ בלא התנאים שהציב עד כה.

שני עשורים של מו"מ לימדו אותנו, שכל ניסיון לבנות את הפתרונות לסכסוך על ידי אימוץ הנרטיבים של הצדדים מוביל בהכרח לכישלון, בשל התהום הפעורה ביניהם. גם הפרשנויות המשפטיות המנוגדות ביחס לזכויות ישראל והפלסטינים, מכתב המנדט ועד החלטות האו"ם, ובראשן 194 ו-242, מלמדות על פערים קשים לגישור. מאנאפוליס למדנו, כי קריאה מפוכחת של המציאות והאינטרסים מחייבת את הצדדים להסתפק ב"חצי תאוותו בידו". איש בצד הישראלי לא ההין לדרוש נוכחות ישראלית בעזה לאחר שפונתה, ובצד הפלסטיני איש לא התנה שיבה של מאות אלפי פליטים לישראל. מנגד, הנוכחות הישראלית בגושי ההתיישבות ובשכונות היהודיות במזרח ירושלים הביאה את הצדדים להסכים על חילופי שטחים, שיאפשרו את הישארותם בריבונות ישראל.

השליטה של החמאס בעזה והמורכבות של כל פתרון ידרשו מהצדדים זמן ארוך ודבקות ביישום, לעומת ניסיונות צפויים של מתנגדי ההסדר לחבל בו, כפי שהיה בתהליך אוסלו.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אם ייבחר שוב, יידרש להתייצב למו"מ; אך מהקדנציה האחרונה שלו התברר, שאיננו פרגמטי. בשונה מכל קודמיו כמעט, נתניהו הוא אידיאולוג שעולמו נחלק לשחור ולבן. הצדק והחוכמה מונחים באמתחת צד אחד בלבד, הצד שלו. בנאומו האחרון באו"ם חילק את העולם לנאור ומואר, ולפרימטיבי וחשוך, שם גם מקומם של הפלסטינים. את מבקרי ישראל נתניהו מגדיר כאנטישמים ואת תומכיה כחסידי אומות העולם. עתיד ישראל, על פיו, נע תמיד בין שואה לתקומה. לתפישתו, "מדינת אש"ף שתושתל 15 ק"מ מתל אביב מהווה איום קיומי עליה".

האיחוד שלו עם אביגדור ליברמן, הרואה בעבאס מכשול לשלום, ייתן רוח גבית לאמונותיו ויביא את ישראל, סופית, למעמד של "עם לבדד ישכון". נתניהו פעל בגלוי נגד נשיא אמריקאי מכהן, בעיני מנהיגי אירופה הוא נתפש כלא דובר אמת, ולא מנע פגיעה ביחסים עם מצרים וירדן. לא הוא ולא ליברמן, המוקצה על ידי הקהילה הבינלאומית, הם הצמד המתאים ליום הצפוי לישראל.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות