העיוורון הלבן של הדקאן

יותר מכל מרעישה במאמר של דן לאור, "שתי מרוקאים ותוניסאי", השורה האחרונה דווקא: הכותב, נאמר בה, היה דקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב וכיום מופקד על הקתדרה לתרבות ישראל ע"ש שרייבר באוניברסיטה.

ומה סבור המופקד על הקתדרה לתרבות ישראל באחת האוניברסיטאות המרכזיות במדינת ישראל על התרבות והחברה בישראל? "קרוב ל-65 שנה לאחר הקמת מדינת ישראל היו המזרחים לחלק אינטגרלי מן החברה: יש מזרחים בממשלה, בכנסת, במינהל הציבורי, בצבא וביתר מערכות השלטון, והם מורגשים היטב במערכות החינוך והתרבות... נישואים בין ה'עדות' היו לחלק בלתי נפרד, כמעט שגרתי, מחיי היום-יום שלנו. נכון, הסטטיסטיקה מראה שלא הכל שפיר... אין ספק כי צריך להמשיך ולעמוד על המשמר, ובמקרים מסוימים יש אף לשקול נקיטת אמצעים של 'העדפה מתקנת'. עם זאת, אין ספק שאותו 'כור היתוך' שהושמץ ובוזה הוא סיפור הצלחה גדול מכפי שאנו מוכנים להודות".

זו רק אחת הדוגמאות להתנשאות, לפטרונות ולעיוורון שבהם לוקה המאמר, שאמנם מואיל להתייחס לפערים שעודם קיימים בחברה, אך למעשה פוטר אותם בלא כלום. לאמיתו של דבר, שורה של מחקרים מראים, כי הפערים לא רק קיימים אלא אף מתרחבים. בין השאר, אשכנזים ממשיכים להשתכר יותר מעמיתיהם המזרחים והערבים, והבדלי השכר ביניהם רק גדלים – כך עולה ממחקרים שפירסם מרכז אדוה בשנים האחרונות. אם מזרחי ואשכנזי בעלי כישורים והשכלה זהים, ששמותיהם מעידים על מוצאם, מנסים להתקבל לעבודה - לאשכנזי סיכוי גדול יותר; כך הוכח במחקרים עכשוויים, לא משנות ה-50- או ה-70.

הפערים מתבטאים גם בחינוך, בהקצאת תקציבי תרבות ובתחומים רבים אחרים, בהם אפילו בריאות הנפש, כפי שהראה מחקר שפורסם בחודש האחרון. בכלל, יביט נא הפרופסור הנכבד סביבו בישיבות הסגל הבכיר של האוניברסיטה ויבחן כמה מהיושבים שם חולקים עמו אותם מוצא ומגדר. ממש סיפור הצלחה, כור ההיתוך.

אשר לנישואים הבין-עדתיים: בניגוד לסברה הרווחת, שלאור חוזר עליה, מחקר מן השנים האחרונות מראה, כי נישואים בין אשכנזים למזרחים לא צימצמו את הפער העדתי אלא אף תרמו לגידולו. לפי המחקר של הפרופ' ברברה אוקן ואורנה חייט-מראלי מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, לרוב התאפיינו נישואים אלה בדפוס של "החלפה" בין מעמד עדתי להשכלה ומעמד כלכלי: מזרחים התחתנו בדרך כלל עם בן זוג אשכנזי בעל הכנסה והשכלה נמוכה משלהם. כך למעשה נגרעו המזרחים המשכילים, והאשכנזים הלא-משכילים, מקבוצות המקור שלהם והצטרפו לקבוצה החדשה של המעורבים. קבוצת המזרחים נחלשה איפוא וקבוצת האשכנזים התחזקה.

ואיך אפשר להתעלם מכותרת מאמרו של לאור, "שתי מרוקאים ותוניסאי". איש האקדמיה הבכיר לועג לשר אריאל אטיאס שהתבטא כך, או בלשונו תובע "את עלבונה של השפה העברית". ובכן, השפה העברית יקרה גם ללבי, אבל ראשית, בספרות ההלכה דווקא אפשר למצוא ניסוחים כגון אלה, ללא הקפדה על החלוקה לזכר ונקבה הנהוגה בלשון התנ"כית ואומצה כאן, מה שמאיר באור אחר את דברי השר - כמו גם את רוחב השכלתו של הפרופסור.

שנית, מותר לחשוד שמעבר לכבודה של העברית, אזכור החריגה מהשפה התקנית דהיום משמש את לאור להלעיג את הדתיים הפרימיטיבים האלה; שלא רק עברית אינם יודעים, מתברר, אלא אפילו מתעקשים לסווג אנשים לפי מוצאם, כפי שהוא מציין בפליאה ובצער. אפשר להבין אותו: "אנחנו" הרי לא זקוקים לכך, "אנחנו" לא עדה, "אנחנו" שקופים: האשכנזים הם הרי הישראלים, אלה שהתוו את הדמות החדשה שכל האחרים נדרשו להתאים עצמם אליה ולהשיל את תרבות המקור שלהם.

ש"ס אמנם, למרות יומרותיה, אינה דוגמה למפלגה שאכן פועלת למען בוחריה. ציניות, שחיתות ושוביניזם שלא ייסלח זועקים מדרכי פעולתה. אבל העמדה שלאור מייצג במאמרו אנכרוניסטית באופן מביך, משל אינו ער לכל מה שמתרחש בחברה ובשיח הישראליים כבר כמה עשרות שנים. והיא מעידה עד כמה מי שנחשבים כאן לאליטה עדיין עיוורים לחברה שבה הם חיים, מתנהלים להם בבועה, אולי בתקווה שבעצם הם לא חיים במזרח התיכון המיוזע הזה ופתאום יתעוררו וימצאו עצמם באיזו ארץ אירופית קרירה ותרבותית.
 



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5