טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלוואי עלינו אבו-מאזן

תגובות

גם אם הופכים וחוזרים והופכים בו, לא יימצא דבר חדש בריאיון שנתן מחמוד עבאס, ביום שישי האחרון לערוץ 2. אין בו דבר שלא נאמר או נכתב על ידו פעמים רבות בעבר. ובכל זאת - רעש מהומה. מדוע? משום שעבאס בחר לענות לדברים הנאמרים בשמו, להבהיר את עמדותיו ולתקן אי דיוקים המתקבעים בדעת הקהל הישראלית כאילו היו אמונותיו. הוא אמר את הדברים בקולו, ואפילו בשתי שפות, ערבית ואנגלית, כדי שלא יטענו כי לכל צד הוא משמיע את העמדות הנוחות לאוזניו.

יש להזכיר כי רק באחרונה טען ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, כי "הפלסטינים אף פעם לא דחו את הצעותי, וגם אם בפעם האלף יהיו גורמים שינסו לטעון שהם דחו את הצעותי, המציאות היתה שונה". בעבור הציבור בישראל שסירב להאמין לדברים אלה שב עבאס והדגיש את ההתקדמות הרבה שעשו השניים יחדיו בכל סוגיות הליבה במשא ומתן באנאפוליס.

ליאיר לפיד ולאחרים, החפצים בסיום הסכסוך אך מחרים-מחזיקים אחרי נתניהו כי ירושלים המאוחדת תישאר בריבונות ישראל, הציג עבאס את "עיסקת החבילה", שאין בלתה ושלא ניתן לפרקה: קווי 67' כבסיס, חילופי שטחים ביחס 1:1, מדינה פלסטינית מפורזת, בירה פלסטינית במזרח ירושלים ופתרון סוגיית הפליטים על ידי שיבה בעיקר למדינת פלסטין בגדה המערבית ובעזה.

עבאס נמנע בריאיון מלתרגם את העקרונות הללו למונחים מעשיים, למעט בסוגיית הפליטים - מדבריו הובן כי לא תהיה חזרת פליטים לישראל, מה שהעלה את חמתם של הפלסטינים בעזה עד כדי שריפת תמונתו. הוא לא עשה זאת כי במשא ומתן הוא הלך לקראת עמדותיה של ישראל הרבה יותר מאשר הפרשנות הבינלאומית והערבית.

למרות שהחלטה 242, המשמשת בסיס למשא ומתן, מכוונת לקווי 67', הרי שעבאס הסכים לחילופי שטחים: גם אם הקהילה הבינלאומית רואה בהתנחלויות הפרה של החוק, ואף פשע מלחמה, הוא הסכים כי ישראל תשאיר בריבונותה 75% מהישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק. העולם כולו, וארצות הברית בראש, רואים במזרח ירושלים שטח כבוש לכל דבר, ואילו עבאס הסכים להשאיר את השכונות היהודיות, ומחצית מהשטח שסופח ב-67' בריבונות ישראל. פלסטין, ככל מדינה אחרת, אמורה היתה ליהנות מזכויות טבועות ובכללן הקמת צבא, או שליטה מלאה במרחב האווירי. עבאס, כמו ערפאת קודמו, הסכים לפירוז המדינה מצבא ומנשק כבד, מנוכחות של כוחות בינלאומיים בשטחה, והתיר שימוש של חיל האוויר הישראלי במרחב האווירי הפלסטיני.

כבר שבע שנים מאז שנבחר, שעבאס מונע התפרצות של גלי אלימות פלסטיניים, ומקיים תיאום ביטחוני הדוק, עליו אמר עמוס גלעד ממשרד הביטחון, כי "אנו מצליחים במלחמתנו בטרור בזכות קשרי הביטחון שיש לנו עם הפלסטינים, והתנגדותם של אבו מאזן וסלאם פיאד לטרור".

השקט הביטחוני הזה הוא שהצליח בעבר להחריש את אוזני הציבור הישראלי ולמנוע ממנו לשמוע את שנאמר. ואולם, נדמה כי הפעם, לראשונה, קופץ עבאס מעל לחומה שבנו הישראלים בינם לבין הסכסוך, ומוכיח שיש פרטנר להסכם על פי עקרונות ברורים.
אין בעמדות עבאס משום קבלת הנרטיב הישראלי או משום "אהבה מאוחרת" למפעל הציוני. יש בו ראייה מפוכחת של המציאות, ויכולת לומר כן לאינטרס הפלסטיני היסודי, שהוא הקמת מדינה עצמאית שתקלוט חלק מהפליטים. ראייה מפוכחת שכה חסרה לכמה מהמנהיגים הישראלים הנוכחיים, המתמודדים בבחירות, שמטרתה שמירה על אופיה, זהותה ומשטרה של מדינת ישראל.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות