טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קיסרית הרשעות השווא

תגובות

קווים משותפים רבים מחברים בין שתי הפרשות: בסנט לואיס שבארצות הברית נדון ג'ורג' אלן, ב-1982, ל-95 שנות מאסר. הרשעתו בוטלה רק עתה, ב-2 בנובמבר 2012, לאחר 30 שנה של מאסר שווא. בישראל נדון סולימאן אל-עביד למאסר עולם ב-1994 והוא יושב בכלא כ-20 שנים.

שניהם הורשעו באונס וברצח על סמך הודאה שמסרו בלחץ החקירה. אל שניהם הגיעו חוקרי המשטרה בטעות, על בסיס חשד שהתברר בהמשך כמופרך. אלן נעצר משום שהחוקרים מצאו דמיון בינו לבין אדם אחר שהיה חשוד ברצח. בישראל הגיעו החוקרים אל אל-עביד משום ששכן של הנערה שנרצחה הבין בטעות מדבריו, כי השומר במזבלת דודאים - שם עבדו שלושתם - קיים יחסי מין עם בחורה בצריף השמירה בליל הרצח. השכן חשד בשומר, לא באל-עביד. בדיעבד התברר שלא היו דברים מעולם: לא יחסי מין בצריף השומר ולא גופת נערה במזבלה.

אל-עביד הורשע ברוב דעות בבית המשפט המחוזי, בהתבסס על גרסת המשטרה והתביעה שלפיה גופתה של הנרצחת, חנית קיקוס ז"ל, הוטמנה במזבלת דודאים. גם לאחר שגופתה נמצאה הרחק משם, בבור בצד הכביש, ובית המשפט העליון החזיר את התיק להכרעה מחודשת של בית המשפט המחוזי, רק שופט המיעוט ניל הנדל השכיל להגיע (בשנית) למסקנה שאל-עביד זכאי. אל-עביד הורשע שנית ברוב דעות. גם בבית המשפט העליון, בערעור ובדיון הנוסף, התפלגו השופטים. רוב שופטי ההרכב שלחו את אל-עביד למאסר עולם.

ב-2010 פירסמנו מאמר, בכתב העת "מחקרי משפט", המנתח בכלים לוגיים-מתמטיים-הסתברותיים את משקלה הריאלי של הודאה שמוסר נאשם לחוקרי המשטרה. במאמר הראינו, כי אם אין נגד נאשם ראיות משמעותיות אחרות מלבד הודאתו, רוב הסיכויים הם שנתפס האדם הלא נכון.

כשם שהחוקרים הגיעו לאל-עביד באופן מקרי, אפשר היה להגיע לכל אחד ממיליוני הגברים האחרים בישראל. בשפת הלוגיקה: ההסתברות הא-פריורית שמדובר באדם הנכון נמוכה מאוד. אם כולם היו נחקרים בחקירה הלוחצת המקובלת במשטרת ישראל, שנערכת בהתאם לתפישה הרואה בחשוד אשם ושנועדה לחלץ הודאה מהנחקר, אפשר להניח כי אחד מעשרה היה נשבר ומודה. כך היינו מקבלים מאות אלפי הודאות. איך היינו יודעים לברור מתוכן את ההודאה האמיתית? אם מדובר באדם הנכון, אפשר למצוא ראיות נוספות.

במאמר הראינו שלפי מחקרים חדשים, המלמדים כי שיעור משמעותי מההודאות שגובה המשטרה הן הודאות שווא, יש להפסיק להתייחס להודאה כאל ראיה מרכזית, שדרושים רק תוספת ראייתית מסוימת ("דבר מה נוסף" בלבד, כפי שקובעת ההלכה הישראלית) או "סיוע" חזק, שלא יבוא מפי הנאשם אלא ממקור עצמאי, כדי להביא להרשעה. טענתנו היא שיש לראות בהודאה רק תוספת לראיה מרכזית אחרת, כמו ממצאי ד-נ-א, אם יש כזאת במקרה העומד על הפרק. ציטטנו מהמחקרים החדשים, המראים שהשופטים הולכים שולל אחר "פרטים מוכמנים" מזירת העבירה, שהחשוד יודע לתאר בהודאתו.

בפרויקט החפות האמריקאי, שבו משווים דגימות ד-נ-א לדגימות מגופם של אסירים הזועקים לחפותם, התברר כי גם כשמוכח שנאשם מסר הודאת שווא, שהביאה להרשעת שווא, עדיין כמעט תמיד משולבים בהודאה "פרטים מוכמנים" רבים, שחוקרי המשטרה - לעתים במודע ולעתים שלא במודע - מסרו לנחקר וכך "זיהמו" את ההודאה.

רבים מתקשים להאמין שאנשים מודים בפשעים שלא ביצעו. אבל השאלה אינה אם קוראי המאמר היו מודים בעבירות שמיוחסות להם, אלא אם התופעה מתרחשת. הוכח שלמתן הודאות שווא יש סיבות רבות. למשל, חוקרי המשטרה נוהגים לשקר לנחקרים ולומר להם כי יש ראיות חזקות, לרבות ממצאים מדעיים, המוכיחות את אשמתם. נחקרים רבים מניחים שממילא איש לא יאמין להם.

במאמר שפירסמנו בישראל הדגמנו את הדברים מתוך ניתוח הרשעתו - המוטעית בעליל, לדעתנו - של אל-עביד. במאמר דומה שפירסמנו ב-2011 בכתב עת של אוניברסיטת מישיגן בארצות הברית, הדגמנו את התיאוריה שלנו באמצעות הרשעתו של אלן. גם שם כתבנו שהרשעתו היתה מוטעית. השבוע התבשרנו כי אלן זוכה. מתי ישכילו שופטי ישראל לזכות (במשפט חוזר) את אל-עביד הנמק בכלא? מתי תחדל מערכת אכיפת החוק הישראלית להישען על ההודאה, שבעבר הכתירוה כ"מלכת הראיות" ושהמחקרים החדשים מלמדים שהיא "קיסרית הרשעות השווא"?

פרופ' סנג'רו הוא ראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים. ד"ר הלפרט הוא פיסיקאי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות