22:51
השבוע נעצרתי בהשתאות מול שלט חוצות ענק. מהשלט ניבט פרצופו המחויך של נפתלי בנט, מנהיגה הנבחר של מפלגת הבית היהודי, ולצדו הסלוגן "משהו חדש מתחיל". התגובה הראשונית שלי היתה התכווצות קלה. המשפט הרי הושאל משירו המצליח של המוסיקאי דני רובס. איש גדול עם לב ענק, רודף שלום ואחווה, המשתייך למחנה ערכי ורעיוני מנוגד בתכלית.
אף אחד לא טרח כמובן לבקש ממנו רשות להוציא את דבריו מהקשרם, ולצד השואלים אף עומדת פסיקת בית משפט עליון, המתירה שימוש כזה ללא תלות בזכויות יוצרים. זו אפילו לא המצאה ישראלית. רונלד רייגן נבחר בשנית לנשיאות ב-1984, כשהוא מבסס את הקמפיין שלו על "נולד בארצות הברית", שכבש את מצעדי הפזמונים אז. הרפובליקאים לא טרחו להתעמק בטקסט האנטי לאומני והאנטי קפיטליסטי של ברוס ספרינגסטין - תומך עקבי ונלהב של המפלגה הדמוקרטית. מאז מי שמכונה "הבוס" כבר לא לוקח סיכון: בכל מערכות הבחירות האחרונות הוא הכפיף את שיריו למועמדים הדמוקרטים.
בנט.
צילום: אייל טואג
העניין האמיתי הוא שאכן משהו חדש מתחיל, ואין לו מייצג מובהק יותר מבנט. הוא מגלם בדמותו חילופי דורות בימין המתנחלי; בשפת ההיי-טק, העולם שבו עשה את הונו המופלג, ניתן לכנות אותו "דור 3". פרצופו מגולח ומצוחצח, חיוכו קורן, התנהלותו אדיבה וסחבקית. אין לו זקן, גם לא דובון ועוזי. לכאורה הוא קל ונוח לעיכול, כפי שהוכח מיד לאחר בחירתו, שעברה כמעט מתחת לרדאר. פרטנר מושלם לראיון עיתונאי נינוח על כוס בירה בפאב תל אביבי. העובדה שמסריו והאידיאולוגיה שלו קיצוניים להדהים במונחי האתמול כבר לא רלוונטית. כך מתאפשר לבנט, אם להידרש לעוד הימנון פופ אמריקאי, להרוג אותנו ברכות.
כי אולי קל לראות מה מייצגים בנט ומקביליו מבחינה סגנונית, אבל השאלה החשובה היא מה הבשורה התוכנית שלהם. מדובר בעידן חדש. "ניו אייג'" של ממש, ולכן אין פלא שרבים מהם מתחברים ביומיום למסרים מיובאים של רוחניות קוסמית מעורפלת. בעבור החבר'ה האלה, למעשה אין יותר "בעיה ערבית". אבותיהם התעמתו עם הסוגיה, והציעו לה פתרונים. על חלקים מסוימים בחברה הישראלית הפתרונות הללו (המשך הכיבוש וההתנחלות) לא היו מקובלים, אבל לפחות היה עם מי ועל מה להתווכח. אצל הבנטים מיותר להשחית זמן על הסכסוך הלאומי. למה? כי "אין לו פתרון". ואם אין פתרון, הרי שבעצם אין גם בעיה.
הלוגיקה המדהימה הזאת מניעה לתוך המרחב הציבורי יותר ויותר מהמתנחלים החדשים הללו. מכיוון שאין עוד משמעות לעניינים טפלים כמו טריטוריה, הם יכולים גם לגור בתל אביב החילונית והקוסמופוליטית, כמו חביבתו של בנט איילת שקד (מקום שלישי ברשימת הבית היהודי). אופן ההתבטאות שלהם על מה שנתפש בארץ ובעולם כסוגיות ליבה הוא אגבי, נון-שלאנטי. הפלסטינים, ממזרח וממערב לקו הירוק, הם שקופים. בעצם גם הקו הירוק כבר שקוף. נקודת המוצא הבראשיתית היא אולי אותו נצח מטאפיזי של "עמישראל" שאותו קידש הדור שקדם להם, אבל התרגום בשטח הוא דווקא מין הווה אטום ונטול הקשר, השלכות וגבולות. בהעדרם המוחלט של גבולות, כמובן הכל מותר, כולל שימוש חופשי בקרקע או בשיר שהיו שייכים פעם למישהו אחר.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
