11:26
הבכיר האמריקאי התבונן בי ושאל: "מי אצלכם מגלה יצירתיות במדיניות החוץ? משהו חדש שלא שמענו?
"אה... אה..." גימגמתי, סורק בראשי את רשימת הפוליטיקאים, הגנרלים והדיפלומטים הבכירים של ישראל.
הבכיר, שמכיר היטב את הממסד הישראלי ועבד מול כמה ממשלות, העלה בעצמו כמה שמות. משכתי בכתפי. איש מהם לא הצטיין ביצירתיות או במחשבה מקורית. לכל היותר, הם יודעים להקריא את דף המסרים באנגלית טובה. "אתה יודע", אמר לי, "כשהייתי בא לנשיא ומספר לו על האתגרים שעומדים לפנינו, הוא היה אומר לי, בכל אתגר יש גם הזדמנות. תפקידך למצוא את ההזדמנויות בכל סיטואציה".
אצלנו לא חושבים כך. ראש הממשלה בנימין נתניהו תופש את מדיניות החוץ כקרב בלימה נגד "העולם" שמתעקש לדבר על מדינה פלסטינית ומתנגד להתנחלויות. לקרב הזה הוא מתייצב עם מסרים ממוחזרים ומעייפים.
הנה דוגמה: ב-31 באוגוסט 2005, אחרי התפטרותו מממשלת שרון, פתח נתניהו את הקמפיין שלו להנהגת הליכוד והממשלה בגבעות "אי-1" בין ירושלים למעלה אדומים. "ירושלים בסכנה", הזהיר נתניהו ותקף את אריאל שרון שאינו מקדם את הבנייה בשטח המחלוקת. איש ליכוד אמיתי צריך לעמוד בלחצים ולבנות, הכריז נתניהו. יותר משבע שנים חלפו, נתניהו כבר מזמן בשלטון, והבנייה באי-1 עדיין מתעכבת בגלל ההתנגדות האמריקאית לפרויקט שיבתר את הגדה המערבית. אבל מי זוכר. בסוף השבוע שלף נתניהו מחדש את תוכנית הבנייה באי-1, הפעם כדי להעניש את הפלסטינים על החלטת האו"ם שהעניקה להם מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה".
אתמול הוציא נתניהו מהמחסן עוד רעיון עבש: הוא הציג בישיבת הממשלה את "מדד ההסתה", עם ציטוטים מהתקשורת הפלסטינית שמשווים את ישראל להיטלר ועורגים לחזור ליפו וחיפה. ראש הממשלה הורה להביא את המידע לידיעת המדינות שהצביעו בעד פלסטין באו"ם. איזו זקיפות קומה. מה יעשו עכשיו במשרדי החוץ באירופה, בסין ובהודו? יבקשו מהאו"ם דיון נוסף על המדינה הפלסטינית, שבו יתחרטו ויצביעו נגד? או שהכל הצגה ריקה מתוכן, שנועדה למנוע זליגת מצביעים לזרועותיו של נפתלי בנט?
למרבה הצער, נתניהו איננו היחיד בצמרת הישראלית שמתייחס למדיניות החוץ כאל העלאת גירה. אביגדור ליברמן, אהוד ברק וציפי לבני, שהופיעו בסוף השבוע ב"פורום סבן", חזרו גם הם על דפי המסרים שלהם מהעבר. והם עוד אחראים ורציניים בהשוואה לשלי יחימוביץ', שחושבת שמדיניות החוץ והביטחון זה נורא אייטיז, כי ממילא אין פתרון לסכסוך ולכן חבל לדבר עליו ומוטב להיאבק בטייקונים.
איזה כיף היה אילו היה אפשר להתעלם מהסביבה, לשכוח מהפלסטינים ולהתעסק רק בבעיות הפנים, בפערים החברתיים ובחינוך. היינו חוסכים את תקציב הביטחון ומעבירים אותו לרופאים ולמורים. אבל זו בריחה מהמציאות. המדינות השכנות עוברות מהפכה וישראל מגיבה בסגירת חלונות. נתניהו הצליח לשמור על היחסים עם קהיר ולא להסתבך במלחמת האזרחים הסורית, אבל אינו מחפש הזדמנויות באביב הערבי. די לו בהפסקת האש עם החמאס. הוא לא מנסה לרתום את מצרים החדשה להסדר מקיף עם שליטי עזה, כפי שהציעו כמה משתתפים בפורום.
בהעדר יצירתיות ישראלית, המגרש נותר פנוי ליוזמות של אחרים, וכך הערים מחמוד עבאס על נתניהו והעביר את החלטת האו"ם על שדרוג פלסטין. במקום לקלל אותו ולאיים עליו בהרחבת ההתנחלויות, ישראל צריכה ליטול יוזמה ולהוביל את סדר היום האזורי. אבל בירושלים אין מי שיוציא את האף מהבונקר ויחפש הזדמנויות, במקום להתבצר ולהיגרר.
וושינגטון
הוספת תגובה
-
- 2minus
- 3plus
-
- 0minus
- 4plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
