טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בן גוריון כבר הסכים

תגובות

בשנים הראשונות של הסכם אוסלו הממשלה בישראל לא הטילה ספק בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית בארץ ישראל, ואף ביטאה זאת בהכרה ההדדית עם אש"ף. אמנם ראש הממשלה לימים, אהוד ברק, השתעשע ברעיון שהפלסטינים יסתפקו ב"ישות מדינית" בעלת מעמד נמוך משל מדינה, ובכלל זה יסתפקו רק בחלק משטחי הגדה ועזה - אך תהליך "ההבשלה" שעבר הבהיר לו, כי אין זולת העיקרון: "קווי 1967 כבסיס וחילופי שטחים ביחס 1:1".

עד לפנייה הפלסטינית לאו"ם היה נדמה שנסיגתה של ממשלת נתניהו מהפרמטרים לניהול המשא ומתן על הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל מבקשת להבטיח "רק" שהפרמטר הזה לא ימומש. אך הפנייה לאו"ם, שנועדה למשוך את השטיח מתחת לרגלי העמדה הישראלית - הגורסת, ששטחי הגדה הם במחלוקת ואינם שטחים כבושים - הבהירה, שההתנגדות הישראלית גדולה יותר.

תגובות ממשלת נתניהו על ההכרה הבינלאומית בפלסטין, בדמות קידום אישורי בנייה נרחבים במקומות שימנעו הקמת בירה פלסטינית במזרח ירושלים, או מדינה פלסטינית בעלת רציפות וחיות, מעידות, שרבים מחבריה שוללים את זכות הפלסטינים להגדרה עצמית בארץ ישראל. לטענתם, "אין עם פלסטיני", ודחיית הערבים את תוכנית החלוקה הותירה על כנו את כתב המנדט שהבטיח הקמת בית יהודי בלבד.

הללו מתעלמים מהעובדה שהחלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, היתה הכרה מלאה של הקהילה הבינלאומית, לרבות של התנועה הציונית, בזכות הערבים להגדרה עצמית בארץ ישראל. דו"ח ועדת החלוקה כלל את ההודאה הבינלאומית הדרמטית, על כך ש"עקרון ההגדרה העצמית לא הוחל על פלשתינה בעת שנוצר המנדט ב-1922 בשל השאיפה לאפשר הקמת הבית הלאומי היהודי". הודאה, שחיזקה את טענת הפלסטינים בדבר שלילת זכויותיהם המדיניות על פי העקרונות שקבעה הקהילה הבינלאומית. מכאן, שההחלטת החלוקה של האו"ם, שביקשה לכונן גם "מדינה ערבית", היתה בחזקת תיקון תקף לכתב המנדט.

זאת ועוד, ערב הקמת המדינה החליטה התנועה הציונית - בעקבות הערכתה את המציאות החדשה: נסיגת הבריטים ממחויבותם, קיומה של התנועה הלאומית הערבית, והשלכות השואה - ליזום בעצמה את החלוקה. בפברואר 1947 כתב דוד בן גוריון לשר החוץ הבריטי: "הסידור המיידי האפשרי היחיד, שיש בו יסוד של סופיות, הוא הקמת שתי מדינות, אחת יהודית ואחת ערבית... בוודאי יש ליישוב הערבי בארץ זכות להגדרה עצמית, ושלטון עצמי, לא נעלה על דעתנו לקפח זכות זו או להמעיטה".

בן גוריון, בתוקף תפקידו כיו"ר הסוכנות היהודית, הביע את הכרת התנועה הציונית בזכות העם הערבי בארץ ישראל להגדרה עצמית ובצורך בחלוקת הארץ. הנהלת הסוכנות בישיבתה ב-18 ביוני 1947 אימצה את הצעת בן גוריון, ולפיה "אנחנו היינו מוכנים ואנחנו מוכנים גם עתה לדון על פשרה, זאת אומרת למדינה יהודית בת-קיימא בחלק מהארץ".

ההכרזה על מדינת ישראל "על יסוד" החלטת החלוקה סותמת את הגולל למעשה על כל הטענות והופכת את ההכרה הישראלית בזכות הפלסטינים למדינה בארץ ישראל לבלתי הפיכה. זו ההיסטוריה; אך מעליה עומדת ומאיימת השאלה העכשווית: האם תבין ממשלת ישראל, כי רעיון החלוקה המאפשר את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ייתכן רק אם תקום לצדה "פלסטין" בגדה ובעזה?
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות