טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפשיזם כבר כאן

תגובות

"פשיזם? - עדיין לא" צר לי, ארי שביט ידידי, אבל עבר זמנה של אנחת הרווחה שלך. מדוע התמונה הקודרת של המציאות הפוליטית והמנטלית שאתה מצייר במאמרך ("מדינת דנון", "הארץ" 29.11) אינה ראויה עדיין לתואר "פשיזם"? איך בדיוק נראה פשיזם, לדעתך? פראנויה - יש. התנשאות הנובעת מנחיתות - יש. אני ואפסי עוד לאומני - יש ויש. מה שסותר את הדיאגנוזה היא כמובן הדמוקרטיה. נכון, עדיין אנחנו נחים על זרי הדמוקרטיה, אבל זה דווקא מה שמחמיר את המצב. החדשה הרעה באמת היא, שהלכי הרוח המחרידים שלהם אנו עדים, מיום ליום ביתר שאת, מתקיימים אצלנו במשטר דמוקרטי, להבדיל ממדינות שבהם דיקטטורה אכזרית הזריקה אותם לוורידי הציבור שלה.

הייתי מעז ואומר, שבישראל של ראשית המאה ה -21, האווירה הפשיסטית על כל סממניה, להוציא את שנאת היהודים, שתמיד משמשת לנו אליבי מוחץ להכחשה, משקפת את האווירה הציבורית יותר מאשר במשטרים הפשיסטיים הקלסיים של המאה ה-20. כאן הפוליטיקה הפשיסטית היא בצלמו ובדמותו של העם יותר מאשר היתה בזמנה בצלמם ובדמותם של האיטלקים והגרמנים. כאן אין מיעוט מופרע, סוטה ואלים הכופה את רצונו על תרבות שלמה, אלא זוהי תרבותו של הרוב.

פיאור הגזע, שנאה ותוקפנות כלפי הזר, העדר כל חמלה כלפי החלש וחסר האונים הם נחלת הרוב אצלנו. ישראל היפה היא מיעוט שבמיעוט, עלה תאנה שעוד מעט לא יצליח לכסות את ערוותנו. עוד מעט קט, וגם הזלזל הזה יצהיב ויצנח.

כאמור, מה שמוליך שולל הוא הזהות שבין פשיזם לאנטישמיות, שאצלנו מטבע הדברים שמו עליו את הדגש בשיעורי ההיסטוריה. פשיזם מתאפיין בעינינו בראש ובראשונה בשנאת יהודים. אם אין שנאת יהודים, אין פשיזם. "איך אפשר להשוות" היא התגובה הרווחת, "אצלנו הזר באמת מאיים לכלותנו, מה הפלא שהוא שנוא". מתעלמים מזה שהזר הזה כבר איננו רק ערבי. הזר הדמוני הוא כל מי שאינו יהודי. אם כך, בואו נאמר מעתה שבישראל שורר פשיזם יהודי, וגם הוא מתאפיין בתסביך רדיפה וביוהרה שמקורה ברגש נחיתות עמוק.

הדנונים, הפייגלינים, האלקינים והליברמנים (אם לא להזכיר את האלדדים, הבן גבירים והבן אריים, הניבטים בכיעורם משלטי החוצות של "עוצמה לישראל" ומעידים על עצמם בשחצנות המתאימה ל"צלב החץ", ש"אנחנו מבינים הכי טוב ערבית"), הם נציגיו הנאמנים של הישראלי החדש, ומכיוון שכך ישראל לא תוכל לטעון לפני בית הדין של ההיסטוריה מה שטענו איטלקים וגרמנים, שמיעוט קיצוני, אלים וחשוך השתלט עליהם. גם באיטליה ובגרמניה, בספרד וביפאן, בארגנטינה ובצ'ילה, היו אנשים משכילים ונאורים שהתחלחלו לנוכח החשכה המתעבה סביבם. גם שם הם לא הכירו את עצמם כשהסתכלו בראי הציבורי. גם שם ביצבצו איים של חסד בזרם הרֶשע. גם בעיצומה של הפסיכוזה ההיא היו לא מעט שפויים, שחשו שאין מקומם בבית המשוגעים. עדיין ישנם אצלנו חלונות ראווה נוצצים, המקרינים אור לגויים בתחומי המדע, הטכנולוגיה והחקלאות, עדיין יש אצלנו ישראלים יפים לתפארת. אבל אל לנו להניח להם להטעות אותנו. אם לא נקרא לילד בשמו כבר עכשיו, הוא יגדל ויפרח והוא זה שיקום עלינו לכלותנו, הוא ולא הזר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות