11:20
איפה הייתם ב-22 בינואר? זו השאלה שתיזכר הרבה אחרי הבחירות האולי אחרונות בישראל. בהדחקה על לוע הר הגעש נהפכו זוטות אישיות למסוקרות כמו היו עיקר. טבעית ההדחקה מול מהפכה כה דרמטית.
טועים התמימים הסוברים שהליכוד זז ימינה. בני בגין ימני מאוד. ב-1999 נטש מהליכוד ימינה - בנימין נתניהו נראה לו שמאלני - ועמד בראש "האיחוד הלאומי". בגין לא השתנה. לא על ענייני ימין הושלך בגין, אלא בשל מחויבותו לדמוקרטיה. למהפכה כזאת יש שם: פשיזם דתי משיחי אנטי דמוקרטי.
55% ממתפקדי הליכוד הם דתיים. רובם דתיים קיצונים. שיעור הצבעתם גבוה, ולכן הם כ-70% מהמצביעים בפריימריס. המהפכה הגזענית המשיחית שבלעה את האורתודוקסיה בישראל בלעה את הליכוד. לא בכדי מתחרה נתניהו לא במרכז, אלא במפלגת נפתלי בנט והרב דב ליאור.
משה פייגלין הוא עבריין שהורשע בהמרדה ונידון למאסר בתוך גל ההסתה שהובילה לרצח רבין. ברשימת הליכוד אין פייגלין אחד. כולם חמוריו של פייגלין. מי שהפריע לחקיקה גזענית ואנטי דמוקרטית, כמו בגין, דן מרידור ומיכאל איתן - נערף. מי שהובילוהו, כמו זאב אלקין דני דנון ויריב לוין - נסק. כולם בליכוד הבינו בידי מי המאכלת.
גדעון סער נחשב לחילוני; סצינת המועדונים התל אביביים מוכרת לו. אך כפוליטיקאי הוא דתי קיצוני, המתפאר בפעולותיו למען מערת המכפלה וחברון. זה הסיפור.
קבוצה מובילה אינה צריכה להיות רוב. הקיבוצים והמושבים הוותיקים לא עברו בשיאם את ה-3.5%; אך כשנועה בת 17 הלכה לשבועיים של הכשרה בקיבוץ - זה היה המודל. כולם היו "אורי". גם העירוניים.
בכל ראי בליכוד - מאחרון העסקנים ועד לראי של ראש הממשלה - ניבט פייגלין. זה המודל שעל פיו ישראל מתיישרת. הכת המשיחית הגזענית הדתית היא התנועה הקיבוצית של ימינו.
לא בכדי אנו חיים בתמונת ראי של השנים 1933-1973. ב-40 שנות הדומיננטיות של המרכז-שמאל - שהחלו עם השימוש הבן גוריוני בהסתה שקדמה לרצח ארלוזורוב לצורך דחיקת הימין, שהשתווה לו אז בגודלו - היתה התמונה אחידה. גוש מרכז-שמאל של כ-75 מנדטים, וסביבו "איים בזרם"; חרות, ציונים כלליים, מפלגות דתיות, שלא היה שיתוף פעולה ביניהם. רובם התחרו על מקומם אצל מפא"י. רובם קיבלו כעובדה את העליונות התרבותית של האייקון הצברי הפועלי "אורי".
עתה התהפכה התמונה. גוש פשיזם דתי גזעני ברור, וסביבו איים בזרם, שאינם משתפים פעולה אלא עסוקים בענייניהם הפרטיים. מבעד למסך העשן שמייצרים פליטי הטלוויזיה במפלגות - שהמירו את הפוליטיקה במשחק ריאליטי חסר קונטקסט, שבו ההצלחה האישית היא העניין היחידי - מוטב, רגע לפני האפוקליפסה, להתבונן בעיקר. רכבת הפשיזם הדתי הנה היא באה. בגין, מרידור ואיתן לא יהיו האחרונים להירמס.
התמונה המחרידה של פוליטיקאים המשחקים ב"דוקים" על מסילת הרכבת רגע לפני הרמיסה איננה חדשה. שנות ה-30 לא היו מתרחשות לולא המשיכו המרכז, הימין המתון והשמאל ב"אג'נדות" פרטיות שהכינו מראש - כאילו המהפכה הפשיסטית אינה אפילו שמועה. בכך המשיכו עד לשניית הירמסותם האישית.
גזענות הציבור מול עדשות המשקפת הסגורות של עמיר פרץ החמיצה את העיקר. לפעמים בחושך רואים הכי טוב. דברי פרץ להתגייסות להצבעה ללא-ימין הם האוח שבא בחושך להראות את הדברים. מוטב לכבות את אורות הציניות הטלוויזיונית. יש שישה שבועות לצאת מ"האישי" ולנסות להציל את חלום הציונות מהפשיזם הדתי הממריד. אחר כך יהיה די חושך לכולם.
הוספת תגובה
- 8minus
- 14plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
