10:32
בריחה מפני מיידי אבנים היא סיוט יהודי; טראומה משפילה ומדכאת של הגלות. בכתבים של מבשרי הציונות מופיע מוטיב הבריחה, הפוגע בכבוד הבסיסי של האדם, כמאיץ להתנער, לשוב לארץ האבות ולהקים מדינה שבה היהודים לא ייאלצו עוד לברוח מפני "השקוצים" המיידים עליהם אבנים. וכל מי שיהין - דמו בראשו.
עכשיו יש ליהודים מדינה. וחייליה (התופעה החלה לפני כ‑25 שנה באירועי האינתיפאדה הראשונה), המזוינים מראש ועד כף רגל, ממשיכים לברוח. בכלי התקשורת הערביים, המשדרים בלא הרף את הקטעים המשפילים, לא פוסקים לבוז "ליהודים שברחו כמו כלבים". פגיעה במיידים, מתדרכים בכירים בצבא, תגרום להסלמה. והתגובות על תמונות הבריחה? הן הרי מעודדות בדיוק את מה שבקוצר השגתם הם מקווים למנוע: הסלמה. יש לבקש סליחה מאבותינו, מיעוט נרדף וחסר מגן, שהתביישנו בהם כשלא עמדו על נפשם לנוכח אירועים כאלה.
גם יד המשפטנים שניסחו את "ההוראות לפתיחה באש" (שהן למעשה הוראות לאיסור פתיחה באש) במעל. אך האחראים לתופעה המביכה הם ראשי הצבא, שהסכימו שלא מפקדים אלא משפטנים יקבעו את נורמות הלחימה ויכבלו את ידי החיילים. בבורחם מאחריותם כמפקדים הם אחראים, מלבד להשלכות הביטחוניות, לפגיעה בכבוד החיילים כבני אדם וכיהודים. יש לצפות שמפקדים, בניגוד למשפטנים, ישקלו בהוראותיהם גם פרמטרים של כבוד אישי, מסגרתי ולאומי.
ההנחיות המשפטיות אכן כובלות, אך הן רק חלק מהסיבה, אולי אף הפחות חשוב, לרפיון שאחז בצה"ל. "רוח המפקד", אשר שנים מכבידה את עולה על הדבקים במטרה וחותרים למגע - רק שלא יהיו תמונות לא מחמיאות בתקשורת - אך פוטרת את הנמנעים ממנו, היא גורם מרכזי לאיבוד האינסטינקט הבסיסי ביותר של חייל (ואדם): השבת מלחמה שערה.
השבוע, בחנוכה, היו לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולמפקד פיקוד מרכז הזדמנויות להעביר מסרים עקרוניים, השוללים את הבריחה ומעודדים את הגבורה. אך הם הסתפקו באפולוגטיקה: התנהגות החיילים אמנם אינה נעימה, אך איפוק מונע אינתיפאדה שלישית.
שני העומדים היום בראש הפירמידה - שר הביטחון והרמטכ"ל - אחראים ל"רוח צה"ל" הנוכחית, לרוח הבריחה מלבנון ב‑2000 ולבריחה מהכרעה בתקופת המחבלים המתאבדים. האחד היה אז ראש הממשלה ושר הביטחון, והשני מפקד אוגדת איו"ש. מפקד שבימיו הופקרו מדחת יוסף בקבר יוסף, והרב בנימין הרלינג, שבמשך יום שלם לא חילצו אותו ואת חבורת המטיילים שעמו, והוא דימם למוות בהר עיבל.
הנה לוז "רוח המפקד" בחג הגבורה :2012 "אנחנו מצפים מהחיילים", אמר שלשום מפקד בכיר לכתבים צבאיים, "לנהוג בריסון, איפוק והכלה". האישיות של מי שההכלה - היינו, ספיגה בלא מענה מכריע - היא נר לרגליו, ודאי שאינה מחשיבה ערכים כ"כבודו של החייל כאדם וכיהודי", "כבוד הצבא שבשורותיו פועל הלוחם" ו"כבוד המדינה וכבוד העם שאותם מייצגים החיילים". מאומה. רק "ריסון" ו"איפוק", ובעיקר: הכלה. זאת שבעטיה יכולים המחבלים להמשיך לשגר אלפי טילים אל ישראל; וזאת שמובילה לאינתיפאדה הבאה.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
