שומרי הסף?

עובדי התברואה עושים עבודה מלוכלכת מאוד, אבל חיונית; כמותם בדיוק, אנשי השב"כ. אבל בעוד שעובדי ניקיון נחשבים נחותים, אנשי השב"כ נהנים מהילה של יוקרה והוקרה - הו-הו, כמה שאנחנו מריעים לאנשי השו-שו שלנו. שניים מראשי השב"כ התמנו לשרים, אחד הוא איש עסקים מצליח, חצוצרן לעת מצוא ומגה-סלבריטאי, שבקרוב עומד להיות ח"כ ואולי גם מיניסטר. עכשיו נחשף עולמם כפי שלא נחשף מעולם: "שומרי הסף", סרטו התיעודי המרשים של דרור מורה, שבכורתו התקיימה בסוף השבוע בסינמטק של תל אביב, יוצא אל האקרנים כשהוא מעוטר בפרסים בינלאומיים. גיבוריו, ששת ראשי השב"כ שחיים אתנו, כיבדו את הפרמיירה בנוכחותם וזכו כמובן לתשואות הקהל - גיבורי תרבות או לא גיבורי תרבות.

בסרט המטלטל הזה חובה לצפות: תחושה של קבס וגועל עמוק עולה בסיומו. יחד עם סרט חשוב אחר, "שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ', נחשפת באיחור משווע האמת המחרידה שמסתתרת מאחורי מפעל הכיבוש, מפי האחראים לו במערכת המשפט הצבאית (ב"שלטון החוק") ומפי ראשי השב"כ (ב"שומרי הסף"). אלו מציגים בפני ישראל (והעולם) תמונה מטרידה ומפחידה מאוד. עכשיו אלו כבר לא רק עוכרי ישראל בעולם שמשווים בין צה"ל לבין הנאצים: עכשיו עושה זאת, בהסתייגות מה, גם אברהם שלום; עכשיו אלו לא רק השמאלנים הבזויים בישראל שמנופפים בנבואת ישעיהו ליבוביץ על הרסנות הכיבוש והפיכת ישראל למדינת שב"כ: עכשיו מודה בכך, בהסתייגות מה, גם יובל דיסקין - ושניהם מתעלמים מכך שנמנו עם האחראים למעל.

ששת ראשי השב"כ מציגים: היינו ראשים קטנים. ששת ראשי השב"כ מציגים גם סרט מאפיה: יעקב פרי במתק שפתיו, דיסקין בלשונו המחוספסת או שלום בשפתו הבוטה, כולם מדברים כראשי ארגוני פשע. "בשכם, איפה שזרקת אבן היה או חתול או מחבל... ואנחנו יצאנו משם עם שלל לא קטן", מתאר פרי את שדות הציד שלו; ואילו כך מתוודה שלום על הרג המחבלים הכפותים בפרשת קו 300: דיווחו לו שהם כבר "כמעט מתו" מהמכות, אז הוא רק נתן את ההוראה הקטנה "לגמור את העבודה" - והוא בכלל קורבן לדרג המדיני שהפקירו. הם רק שימשו כקבלני חיסול ומלחמה בטרור, הם ידעו שמה שהם עשו היה לא רק לא אנושי, לא מוסרי ("אין מוסר" פוסק שלום) ולעתים גם לא חוקי, הם ידעו שפועלם המיט לא מעט אסונות על ישראל, בצד ההצלחות, אבל הם שתקו.

עכשיו, כשכבר מאוחר, הם נזכרים לדבר, גם זה באופן לא אמיץ דיו. עכשיו הם נזכרים לומר שאי אפשר לפתור את הבעיה הפלסטינית בכוח, שכל חיסול הצמיח תחליף קיצוני יותר, שהם ואנשיהם חקרו ועינו עשרות אלפי פלסטינים ו"אולי גם מאות אלפים", ושכל העניין היה חסר תוחלת. מגלגלי עיניים, הם מגלגלים את האחריות לדרג המדיני, שלחלקו הם בזו, כאילו לא יכלו להשפיע הרבה יותר ולענות ולחסל הרבה פחות. כאילו הם לא ידעו, בזמן אמת, שבצד הצלחותיהם המבצעיות למנוע טרור, זועקת ומהדהדת השאלה כמה טרור הצמיחו שיטות הפעולה האכזריות שלהם. כמה מחבלים חדשים נולדו בחדרי החקירות, שבהם טולטלו, עונו, הוכו, נכבלו והושפלו רבבות בני אדם בשיטותיהם המפלצתיות, שבקיומן הודו.

יש מדינות שבהן האחראים למעשים דומים הועמדו לדין, באחרות הם לפחות היכו על חטא בחלוף השנים. לא כך ראשי השב"כ שלנו: כאן הם אורחים רצויים בכל אולפן וקרואים בכל מסיבה, ידועני צמרת שדעתם נחשבת, כוכבים שמעטרים רשימות לכנסת, גיבורי ישראל שאיש לא חושב להוקיעם. שומרי הסף של ישראל, שספק אם אמנם היו כאלו, נותרו כשהיו, ללא נקיפות מצפון, ללא מצפון וללא חרטות. אבל למה שינהגו אחרת? ישראל הרי ממשיכה להריע להם.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות