טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפקוח את העין השנייה

תגובות

נראה כי רבים בוחרים באחרונה להביט במציאות רק בעין אחת. לקבל תמונה חד ממדית, המעניקה רק לכאורה הבנה ובהירות. נמנעים מלפקוח את העין השנייה, זו המעניקה את היכולת להתמודד עם העומק והמורכבות של המציאות.

אלה המביטים בעין אחת על שורה ארוכה של נבחרי ציבור, ממירי רגב ועד מיכאל בן-ארי, רואים את התנהגותם ועמדותיהם כחלק מהמקובל בציבור. אם יפקחו את העין השנייה יגלו, שההתנהגות והעמדות הללו שואבות את כוחן וקיומן מחוליים מתמשכים של מערכת החינוך על כל פלגיה. מהמספר הגדל של תלמידים בבתי ספר חרדיים וממלכתיים-דתיים, שאינם מקבלים חינוך ראוי לערכי דמוקרטיה וליברליזם, מהתעלמות מכוונת של הזרם הממלכתי מלימוד מעמיק של הסכסוך, מהדגש המוגזם על הקשר בין השואה לבין קיום מדינה לעם היהודי, מהסתמכות המדינה בעיקר על כוח צבאי כדי לקיים את עצמה, ומלימוד חסר של התופעות החברתיות שהובילו לכך.

המביטים בעין אחת בלבד רואים בנפתלי בנט את החיבור החדש בין ציונות ליהדות. "צריך לבסס את החיים הלאומיים שלנו על בסיס יהודי וצריך לתת למדינה צביון יהודי", הסביר לארי שביט ("הארץ", 28.12). זה השובל הלאומני, הדתי-המשיחי, פרי משנת הרב קוק, שבו בנט מייחל לכסות את המדינה. הרב קוק גרס, שגם אם הציונות החלה בחולין, בשלביה המאוחרים היא תחזור לקודש, ובארץ ישראל תתממש אוטופיה דתית, ששיאה יהיה כינון מחודש של בית המקדש, הקמת סנהדרין וחידוש המלוכה. זו ציונות שונה מזאת של הרצל, ז'בוטינסקי ובן גוריון.

"הבית היהודי" ו"מנהיגות יהודית" בליכוד-ביתנו, המקבצים את אנשי "גוש אמונים" לדורותיו, מבקשים באמצעות סיפוח שטחי C "לקדם" את המציאות המשיחית, שמאז סיפוח רמת הגולן ב-1981 לא ראתה עדנה. לכן, רק אם נפקח את העין השנייה נבין טוב יותר את אזהרת יצחק רבין, שכתב ב-1979 "בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר - סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית. נגד תפישתם הבסיסית, הנוגדת את בסיסה הדמוקרטי של ישראל, היה הכרח להיאבק מאבק אידיאי, החושף את המשמעות האמיתית של עמדות הגוש ודרכי פעולתו".

אלה המביטים בעין אחת בחברה הפלסטינית ורואים בה רק ערבים המסתדרים בשורה פלקטית מאחורי הצהרות החמאס, אינם משכילים לראות את המאבק המתקיים בה. לא רק ביחס לפתרון הסכסוך, אלא גם ביחס לאופי והצביון של המדינה הפלסטינית: דתית-הלכתית כחזון החמאס, או דמוקרטית כחזון מחמוד עבאס ותומכיו. חשוב מכך, הם יגלו, שההכרעה תלויה במידה רבה גם בישראל ובמדיניותה כלפי זרמים אלה בחברה הפלסטינית.

המביטים בעין אחת על הקהילה הבינלאומית ורואים בה חזית אנטישמית ופרו-פלסטינית יגלו, אם יפקחו את העין השנייה, שהעולם אמנם מגנה את הכיבוש, ששיאו במפעל ההתנחלויות, אך מכיר בישראל של קווי 1967. הם גם יבינו, כי זו מהות היחס למדינה המבקשת להשתייך למשפחת העמים.

מי שמתבונן במציאות הישראלית כששתי עיניו פקוחות אינו יכול להתחמק ממורכבותה. לעומתו, מי שעוצם עיניו ייאלץ לדמיין את המציאות ולהתנהל בה בפתרונות מדומיינים. המפעל הציוני החילוני הוא במהותו שילוב בין האומץ לחלום לבין התבונה לאמץ את המורכבות כדרך חיים.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות