הבנט-טוסטנים

יש לשער, שנפתלי בנט היה חייל ומפקד אמיץ, וככל הנראה גם מיושב בדעתו ורב תושייה, מה שאולי עזר להצלחתו בעסקים. אלא שבפוליטיקה הוא מתגלה כמהיר שליפה וכמי שנכשל בלשונו וגם בכתיבתו. כאשר יש לענות לשאלה בשידור חי, מותר לטעות ולתקן אחר כך. אבל אין זה כך כשכותבים תוכנית בלא לחץ לתגובה מיידית. ב"תוכנית ההרגעה" שלו העלה בנט על הכתב סדרה של פעולות שיביאו, לדבריו, ל"רגיעה" בין פלסטינים לישראלים, בין הישראלים לבין עצמם ובין מדינות העולם לישראל.

בחינה של מרכיבי ה"תוכנית" מעלה, שהיא חסרת בסיס, מוטעית ומטעה. התוכנית אולי מרגיעה את מטה הבחירות של בנט, אך צריכה להחריד את הציבור. אם יופעל ולו רק חלק אחד ממנה, מובטח לנו פיצוץ מדיני, או פרץ אלימות, או שניהם גם יחד.

בנט יוצא מתוך הנחה, שאי אפשר לפתור את הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, הנחה שקשה להוכיח או לסתור, אך היא הבסיס לסדרת הצעות שאפשר לסתור. בנט מציע לספח את שטח סי, כ-60% משטח הגדה המערבית, שבו נמצאות כל ההתנחלויות, ולאזרח את כל התושבים הפלסטינים החיים שם - כדי לנטרל את טענת ה"אפרטהייד", כדבריו. הוא נוקב במספר 50 אלף פלסטינים, מתוך טבלת תושבים ממקור בלתי ידוע ולא מדויק מ-2007. אלא שמספר הפלסטינים החיים בשטח סי על פי מקורות ישראליים רשמיים, הוא 90 אלף, ולפי מקורות לא רשמיים - 150 אלף. האו"ם נוקב במספרים גבוהים בהרבה - יותר מ-220 אלף.

אם השיקול הוא מניעת טענת האפרטהייד, שיקול ראוי כשלעצמו, האם מוכן בנט לאזרח את כל הפלסטינים גם אם המספר הרשמי הוא הנכון? או הבלתי רשמי? או זה של האו"ם, אם חישובי האו"ם מדויקים יותר מאחרים? או שהוא רק רוצה להרשים במספרים הקטנים, כביכול?

בנט מציע לאפשר לפלסטינים תנועה חופשית, בלי מחסומים, בין שטחי אֵי ובי. הוא רק אינו מציין, שלמעשה מדובר בכ-220 אזורים המפוזרים כאיים בים של שטח סי הרציף. והלא הראשונים שיתנגדו למעבר חופשי של הפלסטינים יהיו חבריו המתנחלים, השותקים עתה כדי לא להזיק למסע הבחירות שלו. האם מבקש בנט לבנות בעבור הפלסטינים אלפי ק"מ של כבישים "עוקפי התנחלויות", שיחברו בין כל שטחי אי ובי? כי בלא כבישים כאלה הצעתו היא דמיונית.

כמו כן בנט מציע, שכוחות הביטחון יגוננו על אזור סי מפני הפלסטינים החיים באזורי אי ובי. במדידה פשוטה אפשר להראות, שאורך הגבול בין כל 220 אזורי הפלסטינים הללו לבין שטח סי הרציף הוא אלפי קילומטרים, לעומת כ-350 ק"מ של הגבול הישן מ-1967 בין ישראל לגדה. כמה חיילים יידרשו כדי לשמור על הביטחון לאורך כ-200 קווי הגבול המפותל הזה, הארוך פי כמה מכל גבולות ישראל (מצרים, ירדן, סוריה ולבנון) גם יחד? וכל זאת כדי שכמה עשרות אלפי מתנחלים (לעומת יותר מ-2 מיליון פלסטינים) יוכלו להמשיך לחיות בשטח הכבוש.

נראה כי בנט סבור, שאפשר להתגבר על התנגדות העולם לסיפוח שטח סי, כפי שהתגברנו על סיפוח ירושלים והגולן. אך מתברר, שהעולם כבר למד את הלקח ממעללי ישראל בשטחים הכבושים. על תוכניות בנייה בשטח E1 - בלא שנורתה עדיין אבן פינה אחת ל-3,000 יחידות הדיור המתוכננות בשטח שכל גודלו מעט יותר מקמ"ר אחד - ידידי ישראל כבר מגנים אותה ומאיימים בסנקציות, ואפילו ארצות הברית מעלה את הטונים. ובנט מאמין, שסיפוח של כל אזור סי - 3,500 קמ"ר - לא יגרור תגובה בינלאומית חמורה.

ולבסוף, אזורי המחיה שבנט מתכנן לפלסטינים דומים לאזורי המחיה של השחורים בדרום אפריקה בימי האפרטהייד. "בנטוסטנים" קראו להם, ולתוכנית בנט הזאת אפשר לקרוא, על שם ממציאה - "בנט-טוסטנים". אם יש דבר שיגרום למדינות רבות להחרים את ישראל, זה הדמיון לדרום אפריקה, בנט-סטייל.

וכיצד יגיבו הפלסטינים? בנט משחזר את המחשבה הנלוזה, שהיתה נפוצה בשנות הכיבוש הראשונות, שהפלסטינים יירגעו אם יחיו בתנאים טובים תחת שלטוננו; כציפור בכלוב של זהב נספק להם את כל מחסורם כדי שלא יתמרדו. שתי אינתיפאדות הוכיחו את הבלות הרעיון הזה.

פרופ' גולדבלום, פעיל שלום, היה דובר "שלום עכשיו" והקים את מעקב ההתנחלויות של התנועה

 

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות