רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאן נעלם הגרעין האיראני?

תגובות

בשבוע שעבר הזכיר סוף סוף בנימין נתניהו את האיום הנשקף לישראל מאיראן. מאז הופעתו המהדהדת באו"ם, שבה המחיש את הסכנה האיראנית באמצעות איור מגוחך, ירדה הסוגיה הגורלית הזאת (לשיטתו) מסדר יומו הפומבי. זו היתה תפנית מוזרה בהתחשב בכך, שהמאמץ הגרעיני האיראני עמד בראש סולם העדיפות של נתניהו במשך כל תקופת כהונתו הנוכחית, ושאופן טיפולו בו הטיל על ישראל מועקה של סכנה קיומית מוחשית. רק בנאום ההשקה של קמפיין הבחירות של "הליכוד ביתנו", ביום שלישי שעבר, שב ונדרש לעניין הבוער הזה, אבל עשה זאת כמו לצאת ידי חובה: הוא הזכיר את איראן כאחד האתגרים הניצבים לפני המדינה, שעמם יוכל להתמודד רק איש חזק (לשיטתו) כמוהו.

ההתנהלות הזאת טעונה בירור: האיש, שכרך את יוזמתו להקדים את הבחירות בהצבת הסוגיה האיראנית להכרעת הציבור בקלפיות, בוחר עתה להתעלם ממנה כמעט לחלוטין. היא אינה עומדת במרכז מערכת הבחירות, היא אינה מקבלת מעמד של ג'י-פי-אס שמנחה את הבוחרים בדרכם לפתקי ההצבעה, היא אינה הופכת לאבן בוחן לשיפוט כושר המנהיגות של נתניהו. והרי מתבקש מענה לשאלה מה פשר שתיקתו של ראש הממשלה: האם חזר בו מאבחנתו שגורלה של ישראל תלוי באופן שבו תתמודד הנהגתה עם האיום הגרעיני האיראני? האם זנח את כוונתו לתקוף את מתקני הגרעין של איראן? האם דחיקתו את הנושא האיראני לשולי הופעותיו הפומביות מצביעה על רפיון רוח, הרהור שני, היענות ללחץ אמריקאי, או על קיומם של ערוצי הידברות דיפלומטיים נסתרים מן העין שראש הממשלה נותן להם את ברכתו?

יש משהו בלתי סביר בהתפתחות הקיצונית הזאת - מהעלאת הנושא האיראני על ראש סדר היום הלאומי (והבינלאומי) במשך חודשים ארוכים, ועד לסילוקו כמעט לחלוטין מהשיח הציבורי, בכלל זה במערכת הבחירות. חברה נורמלית אינה רשאית לעבור לסדר היום על כך שמנהיגה מציב לה יעד לאומי יוצא דופן בחריגותו ובחומרתו, מחליט על דרך צבאית כדי להתמודד עמו, מגייס לשם כך משאבים עצומים (הניכרים גם בגירעונה החמור), משרה אווירת איום מעיקה על כל הווייתה, מציף את העולם בבשורתו הקודרת - ומסלק לפתע את ידו מכל המהומה הזאת מבלי לתת לאיש דין וחשבון על התנהלותו.

מערכת הבחירות היא לכאורה ההזדמנות הראויה לבחון את כישוריו של נתניהו להנהיג את המדינה. האם צדק באבחנתו לגבי האיום הגרעיני הנשקף מטהראן ובמיקום שנתן לו בסדר יומו? האם בחר את דרך ההתמודדות הנכונה עם האיום? האם התוצאה סבירה ביחס לעלות? אלא שהבירור המתבקש הזה אינו נערך. נתניהו ממלא פיו מים ומשום מה - גם ראשי המפלגות המתחרות בו בוחרים להתעלם מהעניין. והרי גם הם עומדים למבחן בסוגיה זו: האם דעתם נוחה מהאופן שבו טיפל נתניהו בסכנה האיראנית, האם יש להם דרכי טיפול חלופיות, מדוע הם נותנים יד למגמתו של ראש הממשלה לדחוק את הסוגיה הזאת לשולי הדיון הציבורי.

בישראל של סוף 2012 מתייחסת ההנהגה הפוליטית בנון-שלאנטיות לדריכות הקיצונית שאליה הכניס ראש הממשלה מדינה שלמה, לנוכח איום קיומי שהוא איבחן. בישראל זו ניפנף נתניהו בסכנת שואה מול כוונותיהם הזדוניות של האייתוללות האיראנים, אביגדור ליברמן (בהיותו שר החוץ) העניק משקל דומה לאיום-כביכול שהיה גלום בנאום רהבתני של חאלד משעל, ושרים בממשלה חזרו כמו תוכים על הטענה שאדישותן של מדינות אירופה לאיומי החמאס כלפי ישראל זהה ליחסן לגורל היהודים בשואה. כמו שפורנוגרפיה כבר אינה עניין של גיאוגרפיה, כך גם סכנת קיום אינה מה שהיתה פעם.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות