החדשות שמגיעות מזירת הבחירות מעודדות מאוד: משה פייגלין מציע טרנספר; יולי אדלשטיין, זאב אלקין ויריב לוין מבטיחים סיפוח; נפתלי בנט מבטיח "לטפל" בתקשורת ובבית המשפט העליון; יאיר שמיר מבטיח שלא תקום עוד מדינה ל"מיליון איש". אלו אכן חדשות טובות מאוד, כמותן לא היו לנו כבר מזמן. עכשיו נותר רק לקוות, שלאישים הללו ולדומיהם תינתן סוף סוף ההזדמנות לממש את הבטחותיהם.
הממשלה הבאה מוכרחה להיות ממשלת ימין קיצוני. בלא איפור, בלי פודרה, מסקרה וסכרין, ובעיקר בלי ההשתתפות ה"מאזנת" של מפלגות המרכז-שמאל. תנו לימין לנצח, בנט-פייגלין לשלטון. אם זה מה שהעם רוצה, מגיע לו גם לקבל. ממשלה שבה תהיה חברה "פעילת זכויות האדם" אורית סטרוק משכונת אברהם אבינו בחברון תהיה ממשלה נכונה לישראל. היא לבטח תהיה נכונה יותר מהממשלה היוצאת, עם העבודה כשותפה בעברה, שר ביטחון "מתון" עד תום כהונתה, ועם כל הדן מרידורים והמיכאל איתנים לקישוט, כנזם זהב באף חזיר.
רק עם ממשלת דני דנון-ציפי חוטבלי יראה העולם ותראה ישראל את הפרצוף האמיתי של המדינה. רק עם ממשלת אביגדור ליברמן-שמיר יעמדו למבחן כל הרעיונות ההזויים. רק עם ממשלת בנימין נתניהו-מירי רגב תבוא (אולי) קריאת היקיצה. די לנו בממשלות התעתוע, תנו לנו את הדבר האמיתי, זה שרוב הישראלים מייחלים להגשמתו.
אם פייגלין יטרנספר, אלקין יספח ובנט יטפל - העולם יאמר את דברו הנחרץ, ובעקבותיו, רק בעקבותיו, אולי יתעוררו הישראלים משנת החורף ומהזיות הקיץ שלהם. כשאוטובוס המגורשים הראשון יחצה את הירדן, כשיחוקק הסעיף הראשון בחוק הסיפוח, כשעל אזרחי המדינה הערבים ייאסר להשתתף בבחירות ו-60 אלף אפריקאים יועלו בכוח על מטוסים - תהיה לנו מדינה אחרת, והעולם ינהג בה בהתאם. ממשלה קיצונית תעורר לפעולה גם את איש המפתח בסיפור, ברק אובמה, ובעקבותיו את היפהפייה הנמה אירופה. נראה איך ישראל מסתדרת יום אחד בלי הסיוע האמריקאי והשוק האירופי.
עד שהשיגעון לא ימומש, כל זה לא יקרה. אין מדובר בגישה המרקסיסטית הפשטנית, שככל שרע יותר כן ייטב. מדובר בצורך לדבר אמת ולפעול לאורה. להציג סוף סוף את פני המאוויים האמיתיים של המדינה ולראות לאן זה מוביל אותה. הניסוי הוא מסוכן, אך המשך ההשתוללות בנשף המסיכות מסוכן לאין ערוך יותר. הוא מרדים, מסמם ומשכר, והזמן החולף מחסל כל סיכוי לשינוי.
הבה נראה מה קורה בבוקר שאחרי הטרנספר ובמוצאי יום הסיפוח. נראה אם באמת רוצים אנחנו לחיות במדינה בלי עיתונות, בלי עמותות ובלי בג"ץ. בלי ערבים, בלי מחמוד עבאס, בלי מהגרים ועם אפרטהייד מוצהר. נראה איך זה לחיות במדינה מנודה ומוחרמת, בלי אמריקה ובלי אירופה, אולי גם בלי איי מארשל. נראה אם אפשר בכלל לקיים מדינה כזאת.
אחרי כל השנים הארוכות שבהן התהדרה ישראל בהיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון - וזכתה בשל כך לאשראי פתוח וסבלנות אין קץ מצד העולם, ולתחושה של שביעות רצון עצמית מתחסדת של אזרחיה - ממשלת ימין קיצונית תשים לכל זה סוף.
אסור שיהיו משת"פים. אסור שאל הממשלה הזאת שוב יזחלו מכשירי השרצים, מכבסי המלים ומלביני הפשעים. רק בלי העבודה, התנועה ויש עתיד - יהיה עתיד. המטוטלת הזאת, שסחפה בסערה בשנים האחרונות את החברה בישראל אל תהומות הימין, תיעצר מתנועתה רק אם תינתן לימין ההזדמנות לממש את איומיו. כשזאת תגיע אל הקצה, תתחיל התנועה המבוהלת לכיוון ההפוך. עד אז, ממשלת סטרוק היא ההבטחה הכי גדולה שבנמצא.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
