אני נוסע בכבישים ושלטי החוצות הענקיים, בגוון הירקרק המוכר של כרטיס אדי, פונים אלי מכל עבר בשאלה: "חתמת? קודמת, בתור להשתלות!". מהרדיו במכונית בוקע קולו של דני קושמרו ומזכיר לי בכל מספר דקות: "חתמת? קודמת!". אני שב לביתי, מדליק את מקלט הטלוויזיה ובכל הפסקת פרסומות שבים ומזכירים לי: "חתמת? קודמת!". גם בגלישה במחשב באתרי החדשות ברשת אי אפשר שלא לשים לב לקריאה החוזרת ונשנית: "חתמת? קודמת!"

ובעוד הסיסמה הקליטה הזאת הולכת ומתקבעת בתודעת הציבור בארץ, אינני יכול שלא לחייך בהנאה וללחוש לעצמי בסיפוק, "סוף סוף, זה מתגשם".

הכל החל לפני שש שנים. לאחר שנים רבות של פעילות בתחום השתלות הלב בארץ וניסיונות חוזרים ונשנים, ביחד עם כל ידידי בקהילת משתילי האיברים, להגדיל את שיעור תרומות האיברים בישראל - הגעתי לנקודת משבר. המקרה שעורר בי זעזוע וגרם לי להחליט, כי אנחנו חייבים לשנות את הגישה לתרומת האיברים מן היסוד היה מקרהו של מועמד להשתלת לב שהיה מאושפז במחלקתי זמן ממושך במצב קשה, ולכן הוצב בראש רשימת הממתינים.

אף שאותו אדם המתין מדי יום בכיליון עיניים שתימצא משפחה שתיאות לתרום את לבו של יקירה שנפטר על מנת להציל את חייו - הוא פנה אלי יום אחד והתוודה באוזני בכנות, שלו חלילה המצב היה הפוך, והוא היה מתבקש לתת את הסכמתו לתרומת איברי יקירו שנפטר - הוא היה מסרב לתת הסכמה זו עקב אמונתו ולפי עצת רבו.

למרות שהערכתי את כנותו, אי הצדק הבסיסי וחוסר המוסריות שבדבריו הרתיחו אותי ולא הרפו ממני. ככל שכיבדתי את זכותו של האיש לדבוק באמונתו שלא להכיר במוות המוחי כבמוות של אדם - ולכן גם להתנגד לתרומת איבריו - לא יכולתי להשלים עם החלטתו להתעלם מאמונה זו כשמדובר היה בהצלת חייו שלו. אם אמונתו איננה מתירה לו תרומת איברים לאחר המוות מכיוון שהוא איננו מכיר במותו של המוח, הרי היה עליו לדבוק באותה עמדה מוסרית ולסרב להיות מועמד להשתלת לב. אדם איננו זכאי לצפות מהזולת להציל את חייו מבלי שיסכים להשיב לו באותה המטבע לו המצב היה הפוך.

מחשבות אלה ניקרו כבר במוחי בעבר, אלא שהפעם נגדשה הסאה והחלטתי לעשות מעשה. בעקבות המקרה העליתי לפני חברי בוועד המנהל של המרכז הלאומי להשתלות הצעה מהפכנית: לתת עדיפות בתור להשתלות לכל מועמד שחתום לפחות שלוש שנים על כרטיס התורם. הצעה פשוטה זאת, שהתבססה על מה שנראה בעיני כהגשמת עקרון הצדק החברתי, המכונה בתורת האתיקה אלטרואיזם הדדי - היתה נועזת שכן לא היה לה תקדים בשום מדינה בעולם.

למן הרגע הראשון היא נתקלה בביקורת קשה, שכן בניגוד למקובל היא מעניקה לראשונה חשיבות לקריטריון בלתי רפואי בקביעת מיקומו של מועמד בתור לקבלת איבר להשתלה. במטרה ללבן את ההיבטים השונים של הצעתי הוצבתי בראש ועדה רב-מקצועית, שכללה את מיטב המומחים מתחומי האתיקה, המשפט, ההלכה, הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה החברתית ורפואת ההשתלות.

למרות הביקורות הלגיטימיות נלחמתי בעקשנות על הרעיון, מכיוון שהיה לו בעיני את הפוטנציאל לתת מענה הולם לתופעה הרווחת בישראל של ה"נוסע החופשי": אותם רבים המצהירים בגלוי כי הם מתנגדים לתרומת איברים, אך אינם נמנעים מקבלת איברים מאחרים בעת הצורך. בתום דיונים ארוכים הוחלט לאמץ את הצעתי, אך להתנות את ביצועה בחקיקה ראשית בכנסת; חקיקה שתעגן את הכנסתו של הקריטריון הבלתי רפואי של חתימה על כרטיס אדי לרשימת הקריטריונים הרפואיים, שלפיהם נקבעת הקצאת איברים להשתלה.

במארס 2008, לאחר דיונים ארוכים עם חברי ועדת הבריאות של הכנסת על הצעת החוק שגובש במשרד הבריאות, קיבלה הכנסת את חוק השתלות האברים, שהוא מהמתקדמים מסוגו בעולם. בין שאר התקדימים החשובים הקיימים בחוק זה נמצא גם הסעיף, המקנה לכל מי שיחתום על כרטיס התורם (כרטיס אדי) קדימות ברורה בתור להשתלת איברים לעומת מי שאינו חתום. קדימות גבוהה אף יותר תוקנה למועמד, שנתן את הסכמתו לתרומה בפועל של איברי קרובו שנפטר או שתרם איבר בחייו. יישומו של סעיף הקדימות בחוק החל רק באפריל 2012, אך כבר בשנת 2011 צפינו בעלייה ניכרת מאוד במספר השתלות האיברים מנפטרים, כנראה כביטוי לעלייה במודעות לתרומה בעקבות קמפיין הפרסום לתוכנית בשנה שעברה.

החוק הישראלי, המקנה קדימות בתור להשתלות לחתומים הוותיקים על כרטיס התורם, זכה להתעניינות רבה בעולם ועיני רבים נשואות כעת לעברנו, לראות אם אכן יניב חוק ייחודי זה את הפירות המקווים ויביא לעלייה משמעותית וקבועה בשיעור תרומות האיברים בפועל. לאחר שנים רבות שבהן ספגנו ביקורת עולמית בגין השיעור הנמוך של תרומת איברים מנפטרים ושגשוג תיירות ההשתלות מהארץ שחל בעקבותיו, נהפכנו באחת לדוגמה ייחודית להתגייסות לאומית מקורית לטובת שינוי מהותי בתחום. אם אכן תוצאת חוק מתן הקדימות בתור להשתלות תמשיך ותתבטא גם בעלייה מתמדת וקבועה בשיעור ההסכמה לתרומת איברי נפטרים בפועל, עשויה ישראל להפוך לאור לגויים בתחום ולהוביל אחריה מדינות רבות נוספות.

פרופ' יעקב (ג'יי) לביא הוא מנהל היחידה להשתלות לב במרכז הרפואי שיבא, ויו"ר ועדת השתלות הלב והריאות במרכז הלאומי להשתלות