הצבעה לא אחראית

במאמרו "דווקא יש במי לבחור" ("ארץ" 28.12) קורא פרופ' שלמה אבינרי למי שעמדותיו שונות מאלה של בנימין נתניהו להצביע לעבודה. הוא סוקר את המפלגות בגוש המרכז-שמאל ומסיק שרק היא תוכל למלא תפקיד רלוונטי, שישפיע על עתידה של מדינת ישראל. בוחר אחראי, קובע אבינרי, יוותר על "העדפה נרקיסיסטית של תחושת הנחת האישית" - כך הוא מכנה הצבעה למרצ - ויבחר באופן שישפיע על עיצוב עתידה של ישראל.

הצבעה אחראית היא אכן עניין חשוב ביותר, אבל אבינרי כל כך נלהב לתמוך בעבודה, עד שהוא מבלבל בין אחריות לנוחות. מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' אינה מהווה אלטרנטיבה למצביעי הימין, אלא מחלישה את השמאל האדום והופכת אותו לוורוד דהוי. העבודה לא רק שוכחת שזכויות אדם (גם אם הוא פלסטיני) הן חלק ממשנתו של השמאל, אלא בשתיקתה אף מיישרת קו עם נתניהו - עם מפעל ההתנחלויות ועם עוולות הכיבוש, עד כדי תמיכת היו"ר שלה בהפיכת המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה. מי שמיישר קו עם נתניהו בין אם הוא עושה זאת כדי לשרוד ובין אם הוא עושה זאת כי הוא מאמין בכך - אולי יכול להיות שותף של נתניהו אך לבטח לא יוכל להוות אלטרנטיבה רלוונטית.

אבינרי פוטר את העבודה מהצגת משנה מדינית ברורה. הוא מדגיש את החשיבות של משנתה הכלכלית-החברתית, וכבר מעלה את האפשרות שהיא תשב בממשלת נתניהו ותשפיע על המדיניות בתחום הזה. בכך היא תוותר כמובן על תפקיד האופוזיציה הלוחמנית, המהווה אלטרנטיבה משמעותית לשלטון, ותנהג כמפלגה המחפשת מקום נוח בקונסנזוס החם והדביק. האם זהו יעדו של בוחר שזונח את הנחת האישית ובוחר באחריות?

"מפלגת העבודה מייצגת ממד רעיוני ופוליטי שהוא בעל שורשים עמוקים במציאות הישראלית, כמוקד אלטרנטיבי לימין הפוליטי", כותב אבינרי. האם אוסף של סלבריטאים שהתקבצו ממפלגות וכרי מרעה שונים, הם מייצגיה הנאמנים של מפלגת העבודה ההיסטורית? הערגה לפוליטיקה אידיאולוגית ורצינית מוצדקת לגמרי, אבל המציאות מוכיחה שלא מיניה ולא מקצתיה.

דמוקרטיה שהליכוד-ביתנו עומד בראשה זקוקה לאופוזיציה לוחמת, לאלטרנטיבה אמיתית ואמיצה; לא לכזאת שפוחדת לומר את המלה כיבוש. חד"ש, שאותה אבינרי אפילו לא מזכיר כמפלגה לגיטימית, זוקפת לזכותה חקיקה חברתית ומתקדמת שהצליחה להעביר בכנסת הימנית ביותר שהיתה כאן אי פעם. היא גם הצליחה לבלום חלק ניכר מניסיונות החקיקה האנטי דמוקרטיים של ממשלת נתניהו, והיתה זו שהובילה את ההתנגדות לחוק למניעת הסתננות, הדראקוני והמביש. חד"ש, וכמותה גם מרצ, הוכיחו שהן אינן מוכנות להידרס תחת גלגלי הרוב, והציגו אלטרנטיבה אמיתית לשיח מתלהם, אינטרסנטי ואלים; הן אלה שיצאו חוצץ נגדו. באקלים הפוליטי הנוכחי, חיזוק הכוחות האלה הוא הפעולה האחראית ביותר.

פרופ' קידר מלמדת במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית; רם כהן הוא איש חינוך

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות