20:49
תוצאות הבחירות הן קודם כל תוצאות אישיות: מועמד אחד (בנימין נתניהו) נכשל באופן מחפיר, ומועמד אחר (יאיר לפיד) ניצח באופן מזהיר. עכשיו ייאלצו שניהם לעבוד ביחד ולהרכיב ממשלה. הליכוד-ביתנו הצליח להביס את עצמו באמצעות יש עתיד, והפך את השלטון הבלתי מעורער שלו להיסטוריה.
שיכרון הכוח של המתנחלים ושל הלאומנים המאיס אותם על הציבור, ואיפשר לכוכב טלוויזיה חסר ניסיון ממשלי להעביר ארבעה-חמישה מנדטים קריטיים מגוש הימין לגוש המרכז. כך, באופן שאיש לא צפה, נוצר מעין שוויון בין-גושי והסתיימה המלכות קצרת הימים של ביבי קינג. נתניהו ככל הנראה יזכה לכהונה שלישית כראש הממשלה, אבל לא ישלוט במדינה. גם מדינית וגם פוליטית חייו לא יהיו חיים.
תוצאות הבחירות הן גם תוצאות מבניות: הן מחזירות את ישראל אל המרכז. לפני עשור הבין אריאל שרון, שמכרה הזהב הפוליטי נמצא במרכז המפה הפוליטית. לכן מירכז את הליכוד ב-2003 והקים את קדימה ב-2005 ונהפך למלך ישראל. גם נתניהו הבין שהפיס נמצא במרכז, אך סירב לפעול על פי תובנותיו. ב-2010 לא עשה מעשה מדיני משמעותי, ב-2011 לא אימץ בלב שלם את המחאה, וב-2012 החמיץ הזדמנות פז לממשלת אחדות עם שאול מופז. במקום לקחת את הסיכונים הכרוכים בהליכה אל האור העדיף נתניהו להישאר באפילה עם החרדים והמתנחלים, אשר גמלו לו בכך שניצלו אותו ושדדו את מפלגתו.
כך שכעת, האיש שלא הלך אל המרכז מתוך בחירה ומתוך עוצמה ייגרר אל המרכז בעל כורחו. אבל הלקח יילמד. גם נתניהו עצמו וגם יורשיו בהנהגת הליכוד יזכרו היטב, שהימין הקיצוני הוא שהפיל אותם ב-1992, הפיל אותם ב-1999 וכיסח אותם ב-2013. השבוע תם המסע האווילי של הימין אל הימין-ימין, והתחיל המסע המחודש של הימין אל המרכז.
אבל מעל לכל, לתוצאות הבחירות יש משמעות של זהות. הכותרת הדרמטית שלהן היא כותרת בת שלוש מלים: ישראל לא ימנית. הוכח השבוע, כי בניגוד לרושם שנוצר גם בארץ וגם בעולם - ישראל איננה משיחית ואיננה גזענית ואיננה אנטי-דמוקרטית. פניה אינן פניו של משה פייגלין.
בניגוד לתחושה שרווחה כאן באחרונה, לא הכל חשוך בארץ ולא הכל אבוד. יש תקווה. נכון, גם המרד השקט שהתרחש שלשום בקלפיות הוא מרד מוטרף קצת. לא כך היה צריך המרכז החדש להתייצב לפני בוחריו, ולא כך היתה צריכה להיראות הרשימה של לפיד. גם במערכת הבחירות עצמה וגם בדפוסי ההצבעה ניכרו הבערות והשטחיות של עידן הריאליטי. ובכל זאת, המרד הוא מרד מבטיח, של ישראל שפויה נגד ישראל הזויה. המרד הוא מרד מרשים, של ישראל נאורה נגד ישראל חשוכה. מתברר כעת, שהישראלים החדשים של 2013 הם ציונים כלליים חדשים. תנו לחיות, הם אומרים. תנו לחיות בארץ הזאת.
עכשיו הכדור הוא בידי נתניהו ולפיד. במובן מסוים, השניים משלימים זה את זה: לנתניהו הבנה היסטורית, וללפיד שכל בריא; לנתניהו ניסיון, וללפיד גישה חיובית לחיים; לנתניהו יכולות מדיניות וכלכליות, וללפיד יכולות רגשיות ואנושיות. אם שניהם יתעלו על עצמם, יכבשו את יצרם ויבנו אמון הדדי - הם יוכלו להיות צוות מוביל לא רע.
התקווה הזהירה והמפתיעה שאזרחי ישראל הטמינו שלשום בתיבות הקלפי הכחולות היא תקווה שאסור להפנות לה עורף. ההזדמנות האחרונה של נתניהו היא ההזדמנות הראשונה של לפיד, וההזדמנות הגדולה של כולנו.
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
