השמועות על מותו או קריסתו של משטר אסד בסוריה מוקדמות מדי. מדובר כנראה במחזה דמים ממושך, רב תהפוכות. במערכה הנוכחית, זה כחמישה חודשים נראה שיד בשאר אסד על העליונה. התנופה של אנשי הצבא הסורי החופשי נבלמה, ופרט להשתלטות על שדה התעופה הצבאי למסוקים בצפון המדינה, לא הושג כל הישג. להיפך, הם איבדו את המאחז החשוב במחנה הפליטים אל-ירמוך שליד דמשק, וחלק ניכר מאחיזתם בחומס.

הם שולטים באזורים כפריים, אבל לא בשום עיר בינונית. בעצם לא קיים צבא מורדים אלא על הנייר; יש מגוון מיליציות ולפעמים כנופיות שאינן מתואמות זו עם זו, ולא אחת מבצעות פעולות תגמול אלה נגד אלה, ואפילו טובחות באוכלוסייה אזרחית עלאווית, אם כי לא בהיקף ובאכזריות של צבא המשטר.

ככלל, לא נראה שצבא אסד סובל מעריקות בהיקף גדול בדרג הקרבי שלו. חייליו מקבלים משכורות בזמן וציודו עדיין רב, ומחסורו כמובן על איראן. המורדים סובלים לא רק מפילוגים בדרג הצבאי, אלא מחוסר שליטה של ההנהגה המדינית, היושבת בגולה, על הדרג הלוחם. בתוך ההנהגה שוררת חשדנות עמוקה בין האחים המוסלמים לגורמים החילוניים יחסית.

הגורם הבעייתי ביותר בקרב המורדים הוא ארגון ג'בהת נוסרת אל-שאם, שהתחזק באחרונה וכופה בשטחים הכפריים שבשליטתו אורח חיים מוסלמי נוקשה, בהשראה סלפית ברורה. הדבר גורם לניכור בין המורדים לאוכלוסייה הסונית, שלא לדבר על נוצרים, שיעים איסמעילים וכמובן עלאווים. תחושת ניכור זו מחלחלת גם אל הערים ומחזקת את הנטייה של חלק מהבורגנות הסונית לנייטרליות. מובן, שככל בורגנות היא מעוניינת ביציבות ומפחדת מהתוהו ובוהו הפוגע באינטרסים הכלכליים.

מכוניות ממולכדות המתפוצצות בערים, בין ביוזמת המשטר ובין ביוזמת המורדים, מחמירות עוד יותר את המצב. כשב-31 בינואר דיבר המופתי הראשי על כך שהאביב הערבי הביא בכל מקום למצב של אנרכיה, הוא דיבר אל בורגנות זו.

ומה על עדות המיעוטים? העלאווים ורוב הנוצרים נאמנים עדיין, מי בהתלהבות ומי בלית ברירה, למשטר. הדרוזים כרגיל עומדים מן הצד. הסיוע הבינלאומי זורם לאטו, ואתרי המורדים זועקים: "והעולם שותק".

את המצב סיכם נאמנה באחרונה המתווך הבינלאומי לחדר אברהימי: "המשטר עדיין נמצא בעמדת שליטה, אבל איבד את הלגיטימיות". אובדן זה הוא נחמה פורתא, והוא נובע לא במעט מכך שהוא מתנהג כצבא כיבוש בשטח אויב. וההמשך יבוא.

פרופ' סיון הוא מזרחן