התחושה היתה בלבול, חוסר אונים ומבוכה. הפעולה היחידה שיכולתי לבצע - כיבוי והדלקה חוזרים ונשנים של המכשיר, בתקווה שהפעם הילד יראה סימני חיים. התוצאה: המתנה, תוך ניסיון לנחש מי יכול להזדקק לי כעת, מה עלול לקרות עכשיו שיחייב את התערבותי הדחופה, איזו קטסטרופה עלולה להתרגש בעודי חירשת ואילמת בגלל התקלה הטכנולוגית ברשת פלאפון.

מובן שכמו רוב לקוחות פלאפון, איש לא הזדקק לי באופן דחוף כל כך, והניתוק בן ארבע השעות ביום ראשון בערב לא חולל משבר עצום. מקור תחושת המצוקה, שחוו כמוני עוד כשלושה מיליון בני אדם, אינו קיים במציאות האובייקטיבית, עד כמה שיש כזאת, אלא בתודעה כוזבת ומעוצבת. ובתודעה זו נפער ביום ראשון בערב חלל עצום: האדון המושל בנו ביד רמה, זה שמרתק אותנו לאסמסים, למיילים מהעבודה, ללקוחות, לילדים ולהורים שלנו, לעדכוני החדשות ולחברים מהרשתות החברתיות, זה הגורם לנו להסתובב בעולם בראש מורכן וקבור במסך מבלי להישיר מבט לאיש - הסתלק פתאום. האדון הכל יכול, שמספק לנו כל מה שאנחנו צריכים - קרס. אפילו אדונים - כמו סלעים - נשברים. וכשהאדון נעלם העבדים מתרוצצים אנה ואנה במבוכה, פשוט משום שהם לא יודעים מה לעשות.

מהפכת המובייל היא הבשורה הטכנולוגית המשפיעה ביותר על האדם בעשורים האחרונים. במגע אצבע היא הביאה את העולם כולו לתוך קופסה קטנה שהוא מחזיק בכף ידו; היא סיפקה לו שלל אמצעים לתקשר ולהישאר מעודכן; היא נתנה לו אפשרות לעקוב אחרי ילדיו ולדעת מה שלומם בכל רגע נתון; היא העניקה לו את היכולת להשתעשע ולהתבדר ללא תלות באדם אחר. בתמורה היא נטלה ממנו את חירותו - את שעות המנוחה שלו, שבהן הוא יכול וצריך להתנתק מעבודתו; את הזכות לא לדעת מתי החליפו לילד שלו חיתול בגן; את הפרופורציות וההבחנה הנדרשת בין מה שדחוף לבין מה שסובל דיחוי; את הפנאי הנפשי להביט בעולם האמיתי, ובעקבות זאת בעצמו.

כמו כל מהפכה טכנולוגית ומדעית הסלולר נסק משום שהוא שירת בראש ובראשונה את החזקים. הוא איפשר למעסיקים לגייס את עובדיהם בהינף אצבע, לדעת היכן הם נמצאים, ולפקוח עליהם עין גם כאשר הם מחוץ למקום עבודתם. הוא חילל את החיץ הקדוש בין החיים בעבודה לאלו שמחוצה לה, והפקיר את ההגדרה של "שעות העבודה" לפרשנות אישית. גם עובדים שמרשים לעצמם להשתיק את הסלולר בשעות מסוימות כדי לא לשמוע את צליל קבלת האסמס או המייל, אינם מסוגלים לגרש מתודעתם את העובדה כי מצופה מהם להיות זמינים בכל עת, משום שאפשר, משום שזו המציאות בה אנו חיים.

בסופו של דבר חיזק הסלולר את יחסי השליטה - בעבודה, במשפחה ובחברה - בעסקת קח ותן פשוטה: נוחות, מהירות והעלמת תחושת הבדידות הקיומית תמורת דריכות ועצבנות, המחמירות דווקא בעת תקלה זמנית, שמשבשת לפתע את המטריקס. לא פלא, אם כן, שהכל נחרדים כשהוא מעז להתקלקל לכמה שעות. אנחנו פשוט כבר לא יודעים אחרת.

מוקד שירות לקוחות ברשת פלאפון. צילום: תומר אפלבאום